בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנזק של נתניהו

88תגובות

הראיון המפורט של ארי שביט עם מזכיר הממשלה לשעבר, עו"ד צבי האוזר, הוא עדות מדכאת לנזק שגרמו לישראל ממשלותיו של בנימין נתניהו (מוסף “הארץ”, 16.8). האוזר משתבח בעיצוב מדיניות חוץ חדשה לישראל: "נאום בר אילן היה קו פרשת המים... יצר נקודת מפנה היסטורית. בפעם הראשונה ראש ממשלה ז'בוטינסקאי אימץ את הרעיון של פשרה היסטורית המבוססת על פתרון שתי המדינות".

אלא שההכרה של נתניהו בכך שזהו הפתרון ההכרחי היא בעיקר הודאה בדרכו השגויה, שנמשכה 16 שנה אחרי שיצחק רבין אמר בכנסת, בינואר 1993, את הדברים הבאים: "איראן נמצאת בשלבים הראשונים של מאמץ לרכישת יכולת לא קונוונציונלית בכלל וגרעינית בפרט... אנו עוקבים אחרי הפעילות הגרעינית האיראנית, יחד עם גורמים נוספים בקהילייה הבינלאומית. הם לא הסתירו את העובדה שהאפשרות שאיראן תחזיק בידיה נשק גרעיני צריכה להדאיג, וזו אחת הסיבות שבגללן עלינו לנצל את חלון ההזדמנויות ולהתקדם לשלום".

האוזר מודה שבנאום בר אילן נאלץ נתניהו "להתכופף ברוח", כלומר להיענות ללחץ בינלאומי, אמריקאי בעיקר, אך מתגאה בכך ש"נתניהו הפך את מתווה שתי המדינות למתווה נכון יותר של שתי מדינות לאום... ותבע שמדינת ישראל תוכר כמדינת הלאום של העם היהודי". דרישה זו, בניגוד לדבריו של האוזר, היא נטל מיותר על המשא ומתן להסדר, וישראל בצדק לא דרשה אותה מאף מדינה אחרת, כולל מצרים וירדן, שעמן חתמה על הסכמי שלום. במקרה הטוב היא משקפת חוסר ביטחון עצמי והיעדר מנהיגות, ובמקרה הרע היא נועדה לסכל הסדר.

מה שעולה בבירור מדברי האוזר הוא שראש הממשלה עוסק בעיקר באיומים, ובניגוד ליצחק רבין של ינואר 1993, אין לו עניין אמיתי בהזדמנויות, שבכוחן גם למזער סיכונים. עכשיו, טוען האוזר, "נתניהו מבין שדברים השתנו ב–20 השנים האחרונות ושהפתרון של 2023 לא יהיה כפתרון של 1993". הדברים שהשתנו בתקופת זמן זו הם היציבות השלטונית במדינות ערב שמקיפות את ישראל (אף שהשלום עם מצרים שרד את ממשלת האחים המוסלמים), היקף ההתנחלות בשטחים הכבושים שגדל באופן חסר תקדים, מוכנותה של ההנהגה הפלסטינית לשמור על הביטחון ולקדם את הפתרון של שתי מדינות, וקרבתה הגדולה בהרבה של איראן לנשק גרעיני. מה שלא השתנה, כנראה, הוא ראש הממשלה, שלא הפנים את הדחיפות שבהסדר ואת הצורך לחתור אליו בכל הכוח.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו