בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להמריא מהטראומה

142תגובות

טיסה 301, שביצעו לפני כעשור שלושה ממטוסי חיל האוויר מעל מחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו, נחשבת לאירוע מכונן בחיל האוויר, ומפקד החיל, האלוף אמיר אשל, שומר את התיעוד שלה במשרדו קרוב אליו (ארי שביט, מוסף “הארץ”, 4.9). הטיסה שבהכנתה ובביצועה היו מעורבים ארבעה מפקדי חיל אוויר בזמנים שונים – דן חלוץ, אליעזר שקדי, עידו נחושתן ואשל, שהוביל את המטס - היתה מבצע לא פשוט, בין היתר בשל התנגדות שלטונות פולין לנוכחות מטוסי קרב ישראליים בשמי ארצם. בכירי החיל, שידיהם מלאות במשימות מבצעיות ובתכנונן, התעקשו להוציא לפועל את המטס ותיכננו אותו בדקדוק. משמעות המטס, כפי שהעידו, היתה הפגנת עוצמה ישראלית במקום שבו התרחשה טרגדיה יהודית 60 שנים קודם לכן, מבלי שמטוס בינלאומי כלשהו בא לעזרת הנטבחים.

הערך הרב שמייחסים בכירי חיל האוויר למטס בשמי אושוויץ, שתצלומיו חולקו לכל מפקד טייסת ולכל מפקד בסיס של חיל האוויר, מלמד על הקשר הגורדי שקיים בין טראומת השואה לתפישת הביטחון והצבא בישראל. האנשים שאמונים על תקיפות בסוריה ובלבנון (לפי מקורות זרים), וגם על הכנת חיל האוויר לתקיפה עתידית באיראן, רואים במטס בשמי אושוויץ את אחת הטיסות החשובות של חייהם. משמעות הדבר היא שתודעת השואה והחרדה מהישנותה נמהלות במודע ובמתכוון במדיניות חיל האוויר, ובזו של צה"ל ומערכת הביטחון בכללה. זאת, שעה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מרבה להשוות בין האיום הגרעיני האיראני לתוצאות הרצחניות של שלטון הנאצים, ומתריע שוב ושוב כי אין לעם היהודי על מי לסמוך אלא על עצמו במניעת טרגדיה נוספת בסדר גודל של השואה.

העיתונאי תומאס פרידמן כתב לפני שנים ש"ישראל היא יד ושם עם חיל אוויר". אימרה פרובוקטיבית זו לא רק שאינה מוכחשת בידי קובעי המדיניות וראשי הדרג הצבאי - אלא היא אף מאומצת על ידם במופגן.

מדינת ישראל היא כיום ישות עצמאית וחזקה, המקובלת בקהילה הבינלאומית. זיכרון השואה הוא חובה היסטורית, גלעד לאכזריות אנושית שאסור שתישכח, אולם אין הוא יכול להוות שיקול מדיני או ביטחוני במציאות שעמה נדרשים המדינאים וראשי הצבא להתמודד כיום. אלה צריכים להתוות את דרכה המדינית והצבאית של ישראל תוך התמקדות בעתידה ובצורכי תושביה חפצי החיים, ולא כשהם שבויים בטראומות עבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו