טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פארסת איסור הפרסום

תגובות

פרשת "הזמר המפורסם" והקטינות, הכוללת חשדות לסרסור, בעילה אסורה בהסכמה והדחה לשימוש בסמים, תמשיך לעמוד במרכז תשומת הלב הציבורית, בעיקר בגלל מעורבותו בה לכאורה של הזמר אייל גולן. הפרשה הבליטה שוב את הבעייתיות הכרוכה בצווי איסור פרסום, המונפקים דרך שגרה לבקשת המשטרה, כדי למנוע שיבוש הליכים ותיאום עדויות באמצעות העברת מסרים בתקשורת, וכדי להגן על כבודם ופרטיותם של מי שטרם עוכבו לחקירה.

במקרה הנוכחי נהפך צו איסור הפרסום לפארסה, כאשר בשעה שעל כלי התקשורת נאסר לנקוב בשמו של גולן והם נאלצו לכנותו "הזמר המפורסם" - ברשתות החברתיות זרם באין מפריע מידע על זהות החשוד. שעות אחדות לאחר פרסום הפרשה קשה היה למצוא אדם שמחובר לאינטרנט שלא ידע במי מדובר.

אין זה המקרה הראשון שבו צו איסור פרסום הופך למקור למבוכה. בתיק הרצח בבר נוער הסכימה המשטרה להסירו, והעבירה לכלי התקשורת את פרטי החשודים והחקירה, אך בתוך שעות ספורות גילתה כי לבקשת ההגנה נאלץ השופט לשוב ולחדש את האיסור, לאחר שהפרטים כבר שודרו.

התמורות הטכנולוגיות והחברתיות בשנים האחרונות מחייבות התנהלות אחרת ביחס להפעלת צווי איסור פרסום, שיש בהם צדק וצורך – מקצועי ומוסרי. בעידן הנוכחי, שבו עיתונים, ערוצי רדיו וטלוויזיה ואפילו אתרי חדשות באינטרנט אינם מקורות המידע היחידים; בעידן שבו הפייסבוק והטוויטר הופכים כל צרכן תקשורת ליצרן חדשות, אין למשטרה ולבית המשפט יכולת להפיץ בקרב כל הציבור צוי איסור פרסום, ובטח שלא לאכוף אותם.

על השופטים לעיין בצווים - בעיקר אלה שיש להם פוטנציאל התלקחות ציבורי גבוה - בתכיפות גדולה יותר. יש לשקול את חידושם על בסיס יום־יומי, בהתאם לנסיבות ולהתפתחויות. צעד כזה ימנע מכלי חברתי־משפטי זה להפוך לריק מתוכן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות