שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאמר מערכת
מאמר מערכת

בשנים האחרונות מתרחבת תופעת המעצר של מפגינים, שיש בה משום הפרה כפולה של זכויות האדם: הן של הזכות לחירות, והן של חופש הביטוי. כל מעצר של אדם, אפילו למשך לילה אחד, שולל את חירותו וחייב להיות מוצא אחרון. כאשר מדובר במעצר של מפגין, מצטרפת לכך הרתעה פסולה ביחס לזכותו להפגין בעתיד.

כבר בשנות ה–80 פסק אהרן ברק, שחופש ההפגנה הוא מזכויות היסוד של האדם בישראל. ואולם, הפגיעות בזכות הזאת הולכות ומתרבות ובאות לידי ביטוי בהטרדת מפגינים, בפיזור אוטומטי של הפגנות, במעצרי שווא, אלימות נגד מפגינים, האשמת מקיימי משמרות מחאה ב"התקהלות אסורה", צילום מפגינים ואף דרישה מהתקשורת לספק תמונות של מפגינים.

התופעה של שימוש מופרז בכוח נגד מפגינים ומעצרם מוכרת ממאבקים חברתיים רבים, כמו ההפגנות בשייח ג'ראח, המחאות נגד גדר ההפרדה והמחאה החברתית. במספר מקרים בעבר נזפו שופטים במשטרה על כך שלא שיחררה מפגינים שעצרה כבר בתחנת המשטרה, ותחת זאת הביאה אותם להארכת מעצר. אך למרבה הצער, לא תמיד נוהגים בתי המשפט בדרך זו.

בהפגנה בעניין חוק פראוור נעצרו כ-23 אנשים, מתוכם שוחררו כמה מפגינים שהתלוננו על אלימות משטרתית. 13 בני אדם, מתוכם חמישה קטינים, עדיין עצורים, זה כעשרה ימים. אחד מהם, שבית משפט השלום בבאר שבע האריך ביום חמישי את מעצרו בשישה ימים נוספים, יהיה עצור לפחות למשך שבועיים, וזאת משום שהשתתף בהפגנה. גם טענות המשטרה ולפיהן העצורים התנגדו למעצר אינן מצדיקות מעצר למשך תקופה ארוכה כזאת, שכן לא מדובר בפושעים מסוכנים.

בשנת 1995 קבע בית המשפט העליון, שמשמעות הזכות החוקתית לחירות היא הענקת פרשנות מצמצמת להוראות חוק הפוגעות בחירותו של אדם, זכות שמותר לפגוע בה רק במידה המזערית הנדרשת. אין שום הצדקה, גם אם עוצרים מפגינים, להחזיקם במעצר מעבר למינימום הנדרש.

כאשר בית משפט מסרב לשחרר עצורים בנסיבות כאלה, הוא נותן את ידו לרמיסת החירות וחופש הביטוי. אסור שיועבר מסר שהשלטון מדכא התנגדות לגיטימית לתוכנית כמו מתווה פראוור, כי יש בכך איום על הדמוקרטיה. לכן מוטב שהשופטים יסרבו להאריך את מעצרם של המפגינים שבאו למחות על מדיניות ממשלתית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ