מאמר המערכת
מאמר המערכת

היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, החליט לפני שנה, בניגוד להמלצת פרקליט המדינה משה לדור, לסגור את תיק החקירה נגד שר החוץ אביגדור ליברמן בפרשת חברות הקש. וינשטיין נימק את סגירת התיק בחשש שבית המשפט יניח לליברמן ליהנות מן הספק.

בה בעת שלף היועץ מתוך התיק את פרשת השגריר במינסק זאב בן אריה, שגילה לליברמן מידע סודי על חיקור דין נגדו וזכה זמן קצר אחר כך במינוי לשגריר בריגה. היועץ המשפטי העריך, כי בתיק זה סיכויי ההרשעה גבוהים לאין שיעור מאשר בתיק הגדול, וליברמן הואשם בעבירות מרמה והפרת אמונים.

מבקרי וינשטיין ראו בהחלטה על סגירת התיק הגדול ובהגשת כתב האישום הקטן תכסיס מחוכם: ליברמן יוצא פטור מסיכון חמור לעתידו הפוליטי ואף לחירותו, אך מצד שני כהונתו בממשלה מושעית עד לבירור החשדות נגדו.

בחודש שעבר תמה תקופת ההמתנה. שלושת שופטי בית משפט השלום בירושלים זיכו את ליברמן. על אף שהזיכוי התקבל פה אחד, נימוקי השופטים משוועים לתקיפה משפטית ועובדתית, הן באשר למקרה שנידון והן באשר לפרשנות המונח "עבירת הפרת אמונים" ולתכולתו. אם פסיקת שופטי השלום תישאר המלה האחרונה בעניין ליברמן, יותר רסן השחיתות בשירות הציבורי בישראל. כל שר ופקיד יוכלו להסתתר מאחורי הלכת ליברמן, לנהוג על פי נורמות פסולות ולטעון גם לכשירות מעשיהם מבחינה משפטית.

בשבוע הבא אמור וינשטיין להחליט אם לקבל את המלצת לדור ולהגיש ערעור על זיכוי ליברמן. לדור - שפורש לאחר שש שנים שבמהלכן לא נרתע מעימותים עם בעלי שררה - צודק. מובן שתוצאת הערעור אינה מובטחת מראש, אבל אסור שהפסד אפשרי ירתיע את וינשטיין, ויהווה שיקול בהחלטה אם לערער או לא. "יקרא הציבור וישפוט", ביקש וינשטיין כשסגר את תיק חברות הקש. אם יקרא הציבור שהיועץ נכנע ללא קרב, יתערער אמונו לא רק בנבחרי הציבור, אלא גם בכל מערכת שלטון החוק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ