חרם על חופש הביטוי

מערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מערכת

חוק החרם, שבג"ץ ידון הבוקר בשאלת חוקתיותו, הוא אחד מפירות הבאושים של הכנסת הקודמת, שקידמה גל של חקיקה אנטי־דמוקרטית שהכנסת הנוכחית ממשיכה.

החוק קובע שמי שמפרסם קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, שיש אפשרות סבירה שאכן תביא להטלת חרם, עושה עוולה אזרחית וניתן לחייבו בפיצויים שאינם תלויים בנזק. "חרם על מדינת ישראל" מוגדר כהימנעות מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או גורם, רק בשל זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה. המשמעות היא שגם קריאה להחרים מוצרי התנחלויות, או את התיאטרון באריאל, עלולה להיכנס תחת קטגוריה זאת. החוק גם מאפשר לשר האוצר לאסור על מי שקרא לחרם להשתתף במכרז מדינתי, ולמנוע ממנו זכויות כספיות נוספות.

קריאה לחרם היא אקט אזרחי־צרכני מוכר, בעל מסורת ארוכה: חרם האוטובוסים במונטגומרי, אלבמה, כמחאה נגד ההפרדה בין לבנים לשחורים; החרם על דרום אפריקה בזמן האפרטהייד; מחאת הקוטג' בישראל - בכל המקרים האלו השתמשו אנשים בחרם ככלי למחאה פוליטית. האיסור על קריאה לחרם שנעשה בחוק בא למנוע דרך לגיטימית ומקובלת של מחאה, ועל כן הוא פסול.

השינוי שחל ביחס להצעת החוק המקורית, שהציעה סנקציה פלילית, לא רק שלא הקטין את המידה שבה פוגע החוק בחופש הביטוי, אלא אף הגדיל אותה: להבדיל מתביעה פלילית שבה נתון ליועץ המשפטי שיקול דעת אם לתבוע, כעת החוק מאפשר לכל אדם פרטי לתבוע אדם אחר שקרא לחרם, ולקבל פיצוי אף בלי הוכחת נזק בפועל.

אף כי טרם הוגשו תביעות על פי החוק, לעצם קיומו יש אפקט מצנן ומרתיע שכבר פוגע בחופש הביטוי של אזרחי המדינה. על כן מן הראוי שבג"ץ יפסוק שהחוק אינו חוקתי, שכן הוא פוגע בחופש הביטוי, כמו גם בחופש המחשבה והמצפון. יתרה מכך, מאחר שהוא אוסר רק על חרם בהקשר פוליטי מסוים, הוא גם פוגע בשוויון.

מעבר לשאלת חוקתיות החוק, כדאי שחברי בית המחוקקים יפנימו את העובדה שהפתרון לביקורת על ישראל ולקריאות להטלת חרם עליה אינו טמון בהשתקת הביקורת, אלא בהתמודדות רצינית ועניינית עם תוכנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ