בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ערבים מקבלים פחות

49תגובות

ראש הממשלה נוהג להתגאות במצב הטוב של ערביי ישראל, המוביל אותם, לדבריו, לבכר חיי מיעוט מכובדים במדינה יהודית על אלטרנטיבה אזורית אחרת. נתונים מהדו"חות הכספיים של הרשויות המקומיות מראים מציאות ורודה פחות. ההוצאה לשירותים מוניציפליים לתושב ערבי בישראל היא 527 שקל בשנה - כמחצית ההוצאה הממוצעת לתושב יהודי, 40% מההוצאה לתושב יהודי בערים יהודיות חלשות, וכשליש מההוצאה לתושב יהודי בערים חזקות (מירב ארלוזורוב, TheMarker, 11.3). בנתונים אלה תומכים דברי הממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי, שאמר ל־TheMarker: "שיטות ההקצאה כלפי ערביי ישראל אינן שוות. יש פערים גדולים במשאבים המוקצים בתחבורה ציבורית, בחלוקת הכנסות מארנונה עסקית, באזורי תעשייה משותפים ליישובים ערביים ויהודיים, ובחינוך".

מטריד במיוחד פער ההוצאה בתחומים שבהם הערבים נזקקים לסיוע הגדול ביותר - חינוך ורווחה. היישובים הערביים הם העניים בישראל, מה שגוזר עליהם את השיעור הגבוה ביותר של נזקקים לשירותי הרווחה. גם מערכת החינוך הערבית כושלת ומפגרת בביצועיה אחרי המערכת היהודית. אלא שבניגוד לצרכים הרבים, התקציבים המופנים לרשויות הערביות בתחומים אלה דומים, במקרה הטוב, לאלה המופנים ליהודים (בחינוך), ובמקרה הרע - קטנים יותר (ברווחה - פיגור של 58% בתקציב שהמדינה מעבירה).

מאחר שלרשויות הערביות אין משאבים להוסיף תקציבים משלהן בתחומים אלה התוצאה היא, שדווקא הנזקקים ביותר לסיוע מקבלים הכי מעט תקציבי רווחה, והלומדים במערכת החינוך הכושלת ביותר מקבלים הכי מעט תקציבי חינוך.

המדינה משמרת את אזרחיה הערבים בגטאות מונציפליים, שבהם פושים עוני, בערות והזנחה. במקום לפעול לשיפור תנאי חייהם, על ידי תקציבים דיפרנציאליים וסיוע ניהולי לרשויות הערביות, המדינה מעודדת את המשך הפערים בין האזרחים הערבים ליהודים. גם אם חלק ניכר מהאחריות למצב הרשויות הערביות נופל על כתפי ראשיהן, מצבן העגום הוא במידה רבה באחריות המדינה - שאינה משפרת את ניהולן, ובעיקר לא מאפשרת להן להגדיל הכנסות על ידי הגדלת שטחי הקרקע העומדים לרשותן. גישה זו תוביל להגברת העוני והמצוקה בציבור הערבי ובמשק כולו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו