ממשלת בנט הראשונה

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

בנימין נתניהו עומד פורמלית בראש הממשלה ה–33 של ישראל, שבשבוע הבא תמלא שנה לכהונתה. אבל המנהיג האמיתי של הממשלה והמדינה, המוביל והמנווט, הוא יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. מפלגתו היתה היחידה מבין השותפות בקואליציה, שתירגמה את הצלחתה בבחירות להשפעה ממשית.

בנט וחבריו לסיעה נבחרו במטרה להאיץ את ההתנחלות בשטחים, לקדם את סיפוח הגדה לישראל ולסכל כל הסדר מדיני עם הפלסטינים. מטרתם המשנית היתה חיזוק האינטרסים וההשפעה של הקהילה הדתית־לאומית.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

בתום שנה נראה שבנט מתקדם יפה להשגת שני היעדים. דו"ח הלמ"ס הראה שהתחלות הבנייה בהתנחלויות הגיעו בשנה החולפת לשיא של עשור, וגדלו ב–123% בהשוואה לשנה הקודמת. בניצוחו של שר השיכון אורי אריאל, הבנייה הציבורית מופנית לשטחים. הקואליציה העבירה את חוק משאל העם, שנועד להכביד על כל הסדר עם הפלסטינים, עד כדי סיכול. המו"מ המדיני עם הרשות הפלסטינית מתנהל בסיבובי סרק, ואינו מציב בינתיים שום אתגר לישיבתה של הבית היהודי בממשלה. בזירה הפנימית, סיעת הבית היהודי הובילה את הדיונים על חוק הגיוס, והצליחה לשמור על זכויות היתר של תלמידי ישיבות ההסדר, וליהנות מהקצאה של מאות פטורים מגיוס ל"עילויים" מהישיבות הדתיות־לאומיות.

נתניהו ניהל את ישיבות הממשלה, אך מיעט להתערב בענייני המדינה, והעביר את הזמן בהתנצחות עם נשיא ארה"ב על מדיניותו כלפי איראן. סיעות הקואליציה פעלו בשנה האחרונה כלהקת המעודדות של בנט, מי בהתלהבות - כמו רוב נציגי הליכוד, שמחזרים אחרי המתנחלים - ומי בשתיקה שנועדה לשמירת הכסא, כמו סיעות יש עתיד והתנועה. יאיר לפיד וציפי לבני התקשו להשפיע על דרכה של המדינה והצטיירו כשכבת איפור, שנועדה להסתיר ממשלת ימין קיצונית.

בנט יכול להתבונן אחורה בסיפוק, אך לאזרחי ישראל יש סיבה לדאגה עמוקה: הוא מוביל את המדינה להעמקת הכיבוש, אובדן הסיכוי לשלום ובידוד בינלאומי חמור.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ