מעצר שווא

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

המעצר של העיתונאי הישראלי מג'ד כיאל, תנאיו ועילותיו, חייבים להטריד כל אזרח בישראל. כיאל, תושב חיפה, נעצר בשבת שעברה במעבר הגבול עם ירדן, לאחר ששב מביקור בן שלושה שבועות בביירות.

לנוכח החשדות שמערכת הביטחון ניסתה לטפול עליו תחילה - מגע עם סוכן זר ויציאה למדינת אויב - ננקטו נגדו אמצעים קיצוניים: במשך חמשת ימי מעצרו לא הותר לו להיפגש עם עורך דינו ודבר מעצרו הוסתר בחסות צו איסור פרסום גורף. רק בהתערבות ארגון "עדאלה" ועיתון "הארץ", הוסר הצו; החשד למגע עם סוכן זר התפוגג וכיאל שוחרר למעצר בית.

המעצר הזה והסתרתו חמורים. ראשית, עצם מעצרו של אדם בחשאי הוא תקדים מסוכן. שנית, הקיפוח: עיתונאים יהודים־ישראלים רבים נסעו לאורך השנים ל"מדינות אויב", ואיש לא חקר אותם בשובם. כיאל נחקר ונעצר בחשאי - אך ורק בגלל היותו ערבי.

ספר החוקים הישראלי - בפרט חוק ההסתננות והתקנות לשעת חירום - אוסר על כל אזרח ישראלי לצאת למדינת אויב, תהא מטרתו אשר תהא. החוק הזה צריך לעבור מן העולם. אזרח שיוצא למדינה ערבית למילוי של שליחות עיתונאית, למפגש עם בני משפחתו או לכל מטרה תמימה אחרת, אינו עבריין ולא צריך להיחשב לכזה, כל עוד הוא אינו פוגע בביטחון המדינה.

החוק הזה דרקוני ומקומם במיוחד כלפי האזרחים הערבים. עבורם מדינות ערב הן חלק מהמרקם התרבותי, הדתי, הלשוני, ההיסטורי, החברתי ולעתים גם המשפחתי שאליו הם משתייכים. המדינה אינה יכולה לשלול מהם את הזכות לבקר אצל אחיהם, בני עמם, דתם ותרבותם. מדינה דמוקרטית אינה יכולה למנוע מאזרחיה לשמור על מורשתם או על קשרי המשפחה שלהם. ואולם החוק הישראלי מונע זאת באורח גורף מבני המיעוט הערבי.

יתרה מזאת, ערביי ישראל יכולים להיות ראש גשר להידברות עם בני העמים ב"מדינות האויב". תחת זאת, ישראל עוצרת אותם ולעתים גם מעמידה אותם לדין.

טוב שדבר המעצר פורסם וטוב שכיאל שוחרר, גם אם למעצר בית. אבל על המעצר הנפסד הזה ועל ההליך כולו אי אפשר לעבור לסדר היום, והאחראים לכך חייבים לתת את הדין על מעשיהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ