מאמר המערכת
מאמר המערכת

הדיונים הליליים של הקבינט המדיני־ביטחוני על התגובה הנדרשת נגד החמאס עשויים לטעת את הרושם, שראש הממשלה מנהל תהליך קבלת החלטות שקול, ענייני ומקצועי. אבל קיים פער גדול בין ניהול דיון לבין שליטה באירועים.

שעות ספורות אחרי מסע ההלוויות של אייל יפרח, גיל־עד שער ונפתלי פרנקל קיבלה המשטרה דיווח על אירוע חטיפה של נער ערבי משכונת שועפט. לאחר זמן התגלתה גופה של נער ביער ירושלים. החשד הוא, שהחטיפה והרצח בוצעו על ידי יהודים כנקמה על רצח שלושת הצעירים היהודים. יש לקוות שהחשד הזה יתבדה; אבל על פי דיווחים של אזרחים, קדם לחטיפה הזאת ניסיון חטיפה וחניקה שלא צלח, של ילד פלסטיני בן שבע.

לצד האירוע החמור הזה יצא המון יהודי משולהב, המזוהה עם הימין, לרחובות ירושלים והחל לרדוף אחרי ערבים. בקריאות "מוות לערבים" ו"יהודי הוא נשמה — ערבי בן זונה" התנפלו הבריונים על עוברי אורח ערבים וניסו להגיע לשוק מחנה יהודה. המשטרה אמנם חסמה את הכניסות לשוק וגם עצרה את תנועת הרכבת הקלה לאזור בית חנינא, אבל נראה כי זאת רק התחלה של מסע נקמה פרטי, מסוכן ומאיים.

בריונים ופעילי ימין הנוטלים לעצמם חזקה על "ענישת" ערבים באשר הם שמים ללעג את המאמץ לנהל מלחמה ממוקדת נגד פעילי טרור ערבים, ומעליבים את משפחות החטופים הישראלים שנרצחו ואת הציבור המשתתף באבלן. החשש הגדול יותר הוא מכך, שכנופיות אלה יכתיבו את הלוך הרוח בממשלה וידחקו בה לנקוט צעדים קיצוניים וראוותניים כדי לספק את תאוות הנקם. מכאן קצרה הדרך להתדרדרות אלימה וכוללת ולאובדן שליטה מוחלט.

ראש הממשלה, שהשווה שלשום בין יהודים לערבים, פסק, כי "תהום מוסרית רחבה ועמוקה מפרידה בינינו לבין אויבינו: הם מקדשים את המוות, אנחנו את החיים; הם מקדשים את האכזריות, ואנחנו את הרחמים". חטיפה ורצח של ילד ערבי, אם יתברר שבוצעה על ידי יהודים, תרסק את ההשוואה הגורפת והשקרית הזאת. אבל אם בנימין נתניהו אכן מאמין בה, עליו להוכיח זאת במעשים. חקירת החטיפה והרצח בשועפט צריכה להיעשות במהירות, ביעילות, ובעיקר בשקיפות. את בריוני "תג מחיר" יש לאתר ולשפוט, וכך גם את "ציידי הערבים" בירושלים. זאת הדרך היחידה לבלום פרעות רחוב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ