מאמר המערכת
מאמר המערכת

שיחת הטלפון התקיפה, שבה דרש נשיא ארצות הברית ברק אובמה מראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להסכים להפסקת אש מיידית, ולפעול לסיום מבצע "צוק איתן", משקפת את זעמו של הממשל על ישראל, וחושפת את העובדה שהאשראי הבינלאומי הניתן לישראל בכל הנוגע למבצע הצבאי הולך ואוזל.

החשדנות וקוצר הרוח האמריקאיים לא נולדו עם הצעת ג'ון קרי להפסקת אש, שאכן קיפחה את האינטרס הישראלי, ולכן נתקלה בסירוב ובביקורת חריפה מצד ישראל. הצעת קרי, שאימצה את המתווה הקטארי והטורקי, ובעקיפין את זה של החמאס, על חשבון המתווה המצרי, ששירת את האינטרסים הישראליים והמצריים - היא רק ביטוי נוסף לחוסר האמון השורר בין ממשלת נתניהו לממשל בוושינגטון.

אין זה סוד שיחסיו של נתניהו עם ממשל אובמה רעים. נתניהו לא הסתיר במהלך המרוץ לנשיאות ארצות הברית ב–2012 את תמיכתו במיט רומני, מועמד המפלגה הרפובליקאית שהתמודד מול אובמה, ולתפקיד שגרירו בוושינגטון מינה את רון דרמר, פעיל לשעבר במפלגה הרפובליקאית, שאינו אהוד על מקורבי אובמה.

לחוסר האמון הזה יש בסיס איתן למדי גם בעבר הקרוב יותר: לנתניהו יש חלק נכבד בכישלון מאמצי התיווך של קרי להשגת הסכם מסגרת בין ישראל לרשות הפלסטינית. במאמציו להחליש את קרי ואת מחמוד עבאס חיזק נתניהו את חמאס, בעיקר באמצעות מדיניות ה״בידול״ בין עזה שבשלטון חמאס לבין הגדה שבשליטת הרשות הפלסטינית. התוצאה המצטברת של מעשי נתניהו היא התייצבותו של חמאס כגורם מדיני וצבאי שמתווכים חיצוניים, בהם ארה"ב הידידותית, מבקשים לפייסו ולהעניק לו הישג כלשהו, כדי שיואיל להפסיק את האש.

על נתניהו ושרי ממשלתו, המשתלחים מדי פעם בנציגי השלטון האמריקאי, לזכור כי אובמה וקרי אינם אויבי ישראל. אפשר לחלוק על מידת התחכום והמיומנות של צעדיהם במשבר ישראל־חמאס, אך אין מקום לפקפק בידידותם ובכוונתם להביא לסיום סבב האלימות בתנאים שייטיבו עם ישראל – גם אם לא רק אתה. יחסי האמון בין ישראל לארה"ב הם נכס אסטרטגי ישראלי עילאי שאסור לפגוע בו. נתניהו נושא באחריות לשלום הנכס הזה, וכל פגיעה בו מנוגדת לאינטרס של כלל אזרחי ישראל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ