לא לבר־אילן 2

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ניסה לקרוע שלשום צוהר מדיני לישראל. במסיבת עיתונאים שכינס יחד עם שר הביטחון אמר, שאחד היעדים שהציב ללחימה בעזה הוא "השגת אופק מדיני חדש לישראל". הוא השתבח בכך שקל עכשיו יותר לישראל להסביר את שיקוליה המדיניים, והפנה את תשומת הלב לשינויים האזוריים במזרח התיכון. "אני מעוניין למצות את האפשרות הזאת... אני מצפה להתחיל מחדש משא ומתן עם ממשלה פלסטינית שמחויבת להכרה בקץ הטרור", אמר נתניהו.

אכן דברים נכוחים בפי ראש הממשלה. השינויים האזוריים אמנם קוראים ליוזמה מדינית חדשה ונועזת מצדו, כדי להגיע לקץ הכיבוש ולהסדר שלום עם הפלסטינים. בלעדי שני אלה, אין לישראל סיכוי לשפר את מעמדה המדיני והאזורי, גם אם נוצרו עכשיו בריתות זמניות חדשות בינה לבין כמה מדינות ערביות שמתנגדות לחמאס. בריתות אלו לא יחזיקו מים לאורך ימים, ללא פתרון הבעיה הפלסטינית.

בקיץ 2009 נשא נתניהו את נאום בר־אילן, שבו הביע נכונות להקמתה של מדינה פלסטינית. חמש שנים עברו מאז, ונתניהו עשה כל שביכולתו כדי לסכל את האפשרות הזאת. הוא נתן ידו לבניית עוד ועוד התנחלויות, וחיבל במו"מ עם מחמוד עבאס בתואנות שונות. עכשיו נקרית בדרכו ההזדמנות השנייה, ואולי האחרונה, להטביע את חותמו ולקדם הסדר היסטורי. טוב שראש הממשלה אמר את מה שאמר, דווקא בעיצומה של הלחימה בעזה, בזמן שהוא נתון להתקפות בלתי פוסקות מצד עמיתיו מהימין. אבל חובת ההוכחה מוטלת עליו. אסור שדבריו על אופק מדיני חדש יישארו חסרי כיסוי.

נתניהו חייב לצקת בהם תוכן מעשי, ובהקדם האפשרי. פתיחה מחודשת של מו"מ עם הרשות הפלסטינית, כולל עם ממשלת הפיוס, אם זו תחזיק מעמד — נקיטת שורה של צעדים בוני אמון, ובהם שחרור האסירים שישראל התחייבה לו, והקפאת ההתנחלויות. בלי צעדים שכאלו יישארו דבריו של נתניהו נבובים וחסרי ערך, בדיוק כמו דבריו בנאום בר־אילן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ