לא רק בגלל יוקר מחיה

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

"מחאת ברלין", ההולכת ותופסת תאוצה, חורגת מהעיסוק במחירי המילקי ובסוגיית יוקר המחיה בכלל — בעיה מטרידה כשלעצמה, שממשלת נתניהו לא השכילה לטפל בה למרות עוצמת המחאה החברתית ב–2011.

המחאה משקפת את כמיהתו של דור צעיר לצורת חיים שהולכת ונעשית בלתי אפשרית בישראל הלאומנית־דתית, אף על פי שחלקים גדולים באוכלוסייה עדיין מעוניינים בה — חיים חילוניים, ליברליים ומערביים.

כאשר ראש הממשלה אינו מציע חזון מדיני כלשהו, או תוכנית לשיפור איכות החיים בישראל, אלא רק צרור תרחישים קטסטרופליים של השמדת העם היהודי; כאשר מיטב משאבי המדינה מנותבים לטיפוח ההתנחלויות בשטחים הכבושים במקום להשקעות ברווחת אזרחי ישראל; כאשר שלטון החוק נמצא תחת מתקפה בלתי פוסקת, חירויות הפרט מאויימות שוב ושוב, והכנסת מוצפת בהצעות חוק אנטי־דמוקרטיות — צעירים משכילים בעלי קשר לעולם המערבי לא מוצאים סיבה הגיונית לחיות כאן.

הביקורת האלימה נגד "היורדים", שמלווה באופן אוטומטי באיזכור השואה — מדגישה את לב הבעיה. המבקרים, ובראשם נבחרי הציבור מהימין, לא הפנימו שחלק גדול מהציבור בישראל שואף, ובצדק, לחיים נורמליים, במקום חיים של פחד, צמצום וחרדה בצלה של השואה.

חלק גדול מהציבור בישראל דורש, ובצדק, קיום סביר, בתנאים כלכליים־חברתיים הוגנים, והוא אינו מוכן להסתפק עוד בהשתקות ובהתחמקויות בשם מולך הביטחון. חלק גדול מהציבור אינו רוצה בשלטון לאומני־דתי, שמתערב בצורה בוטה בחיי הפרט, וכופה עליו ערכים שזרים לו, ואף אינו מעוניין במדינה שמפלה את אזרחיה ושולטת בעם אחר.

הניסיונות להאשים את האזרחים הרבים הללו באנטי־ציונות או אנטי־פטריוטיות מטשטשים את המציאות הבעייתית ואת הדרכים לפתרונה. הבעיה היא לא בעוזבים אלא בשלטון הימין, שלא השכיל להציע לצעירים עתיד טוב יותר מחיים על חרב תוך שיעבוד כלכלי מתיש. הימין הפך את ישראל למקום חסר תקווה, שמי שיש לו אפשרות תעסוקתית או כלכלית מתפתה שלא לגור בו. על כך יש לבוא עמו חשבון, ולא עם העוזבים לברלין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ