מאמר המערכת
מאמר המערכת

אירועי הדרבי התל אביבי שלשום צריכים להטריד את ראשי הספורט בישראל. אי אפשר להתייחס אל מופע האלימות משולח הרסן בעת משחק כדורגל כאל מקרה חד פעמי, שילווה בענישה נקודתית. זאת הזדמנות חשובה לטיפול שורש מעמיק באלימות שהיתה לחלק אינטגרלי מהספורט בישראל, ובעיקר מחלון הראווה המרכזי שלו — הכדורגל.

אותו אוהד הפועל תל אביב שפרץ למגרש וניסה לתקוף את שחקן מכבי תל אביב ערן זהבי, הצליח במזימתו הודות לכשל אבטחתי מובהק. ח"כ דוד צור (התנועה), יו"ר הוועדה למניעת אלימות בספורט, הוא שהוביל את המהלך להוצאת השוטרים מתוך תחומי האצטדיון ולהחלפתם במאבטחים. גם אם כוונתו היתה להפחית את המתח בין הקהל לכוחות השיטור, שלשום כשלה הקונספציה ויש לבחון אותה מחדש. 

ואולם, לא רק כשל אבטחתי עומד בליבת המחדל. נראה שהמשחק עצמו היה לאבן שואבת לאנשים שרואים ביציעי האיצטדיון מקום אידיאלי להוצאת אגרסיות. אנשים אלה, שהצליחו לרכז סביבם כמות גדולה של "אוהדים קנאים", הבינו שהכדורגל הוא מקום שנמצא למעשה מחוץ לחוק. שבתוך האיצטדיון אפשר לקלל, לאיים ולהכות — ולהיענש בצורה מגוחכת, אם בכלל. 

לכן, אחת הכתובות החשובות במאבק נגד האלימות בספורט היא בתי המשפט. נדמה שהשופטים עדיין לא הפנימו שהיציעים נהפכו הפקר גם הודות לענישה המקילה שהם נוקטים. אין סיבה שהיחס המשפטי ליציעי הכדורגל לא יהיה כאל כל זירה ציבורית, שעליה חלים כללי ענישה מחמירים. 

זאת ועוד: ההתאחדות לכדורגל ומינהלת הליגה, שני הגופים שאחראים למשחק, חייבים לנצל את ההזדמנות כדי לנקות כל רבב שדבק בכדורגל הישראלי. לא ייתכן שבעלים של מועדון כדורגל יורשע בהכאת אוהד וימשיך לשמש בתפקידו (אלי טביב); לא ייתכן שבעלים אחר ירדוף אחרי שופט כדורגל בצעקות ובאיומים (עמוס לוזון); לא ייתכן שמועדון כדורגל (בית"ר ירושלים) לא יאפשר לשחקן ערבי לשחק בשורותיו, כשהקהל מתגאה בכך באמצעות שירים גזעניים.

האלימות של האוהדים אינה מתרחשת בחלל ריק, היא צומחת על קרקע של הפקרות וחוסר תרבות. הכדורגל אמנם לא אמור לרפא את כל חוליי החברה בישראל, אבל ראשיו בהחלט חייבים לעשות בדק בית מעמיק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ