סכסך ומשול

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

הקטטה ההמונית בכפר המעורב אבו סנאן, שבה נפצעו 41 בני אדם, עדיין מחפשת את העילות "האמיתיות" לפריצתה. האם היא התחוללה בשל העלבת צעירה מוסלמית על ידי אזרח דרוזי? האם היא באה כתגובה כפולה — דרוזית, בעקבות הריגתו של קצין מג"ב דרוזי, ג'דעאן אסעד, בפיגוע הדריסה בירושלים; ומוסלמית, בגלל הריגתו של חיר א־דין חמדאן בידי שוטר מג"ב בכפר כנא? ואולי את שורשיה צריך לחפש בהרחבת חוק גיוס החובה משנת 1956, אשר הטיל את חובת הגיוס גם על אזרחיה הדרוזים של המדינה, ובכך יצר קרע עמוק של זהות והזדהות בין שתי העדות?

לכאורה, אפשר לפטור את הקטטה כעוד סימפטום למחלוקות ולשסעים שבין המיעוטים שחיים במדינת ישראל. בעיני רבים מאזרחי ישראל זהו עוד עימות שבו "ערבים פוגעים בערבים" שאינו נוגע כלל לחברה הישראלית היהודית, ואכן למנהיגי הדרוזים ולמנהיגי המוסלמים יש אחריות מיוחדת לטפח הבנה בין העדות. אך גם המדינה אחראית למתיחות: היא בוחשת זה שנים בקדרה העדתית, מבחינה בין "ערבים טובים" ל"ערבים רעים", מציגה את הערבים הנוצרים כנאמנים, את המוסלמים כגיס חמישי ואת הדרוזים כ"בשר מבשרה".

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

תיוג המיעוטים על פי "מידת נאמנותם" למדינה, כאשר אמת המידה להגדרתה של אותה נאמנות היא השירות בצה"ל, מערער את עליונותו של מושג האזרחות השווה לכל. תיוג זה קובע במידה רבה את היקף הזכויות שמוכנה המדינה להעניק לכל אחת מן העדות, ותורם למתחים פנימיים בין "בעלי הזכויות" לבין משולליהן.

ניצולה של יריבות אתנית או דתית במטרה להרחיק או לקרב מיעוטים, היתה שיטת ניהול מקובלת במדינות הקולוניאליות שחפצו למנוע מרי אזרחי נגד הכיבוש הזר. נראה כי ישראל מאמצת את התפישה הזאת, בראותה את הדרוזים, הערבים, הנוצרים ובני יתר העדות, ילידים מאיימים ולא אזרחים בעלי זכויות לגיטימיות, ללא קשר לשירותם הצבאי או למידת אימוצם את מדיניות הממשלה.

המיעוטים בישראל אינם עשויים מקשה אחת, ועימותים על רקע אישי, מקומי או עדתי אינם בלתי צפויים. אולם המדינה צריכה לעשות ככל שביכולתה כדי להפחית את המתחים ולגשר בין הצדדים, וזאת במקום ללבות יצרים לצרכים פוליטיים בנוסח "הפרד ומשול".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ