דווקא הזדמנות

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

הצעת ההחלטה שהוגשה למועצת הביטחון על ידי ירדן, בשם הפלסטינים, נתקלה, כצפוי, בתגובה ישראלית חריפה. ישראל עדיין מקווה שארה"ב תטיל וטו על ההחלטה, אם תישאר בנוסחה המוצע, ופועלת בקדחתנות להבהיר לעולם שההצעה משמעותה "צעד חד־צדדי", שממילא אין ישראל מחויבת לו.

ההצעה, שעוד צפויים בה שינויים לפני ההצבעה, כוללת אמנם סעיף שמתייחס לזכות השיבה — ואולם, לצד ההסתייגות מסעיף זה, מן הראוי להצביע על החידוש החשוב בה: היא נוקבת בפרק זמן הן למשך המו"מ והן לנסיגת ישראל — עד סוף 2017. את החידוש הזה צריכה ישראל לאמץ, כדי להוכיח לישראלים ולפלסטינים, שפתרון הסכסוך אינו עוד בגדר אופק רחוק, אלא מהלך מעשי, שלאי־מימושו יהיו השלכות מדיניות מוחשיות.

ההצעה מציבה את ישראל במקום שממנו הצליחה לחמוק במשך שנים. היא איננה כוללת תנאים להתחלת המו"מ ולהתקדמותו, היא עוקפת את המכשלות שיצרו מפות הדרכים למיניהן, ונסמכת על הסכמתה העקרונית של ישראל לפתרון שתי המדינות. היא גם קובעת, כי הרשות הפלסטינית היא הפרטנר לניהול המו"מ ואין בלתו, וכי הגדה והרצועה הן חלק מן המדינה הפלסטינית, תהיה אשר תהיה זהות השלטון בהן.

בולט במיוחד בהצעה העדרה של דרישה המתנה הכרה בינלאומית בפלסטין בתוצאות המו"מ. כל ממשלה ישראלית תצטרך להתייצב מול מציאות בינלאומית חדשה, שעל פיה ההכרה בפלסטין תהיה מנותקת מהמו"מ. מציאות זו כבר קורמת עור וגידים בעקבות ההכרה של כמה ממדינות אירופה בפלסטין וההכרה העקרונית בה של האיחוד האירופי. ישראל יכולה להמשיך ולהתחפר בעמדותיה, ללגלג על האו"ם, להעניש את הרשות, או לגדף מדינות שהכירו בפלסטין. גדר התיל שהיא מותחת סביבה לא תגן עליה מפני השלכתה לשוחת המדינות המוחרמות. המו"מ הישראלי לא יתנהל מעתה רק מול הפלסטינים אלא מול המעצמות ובהן ארה"ב. מוטב לממשלה לעיין בהצעה, אפילו להציע את הסתייגויותיה — אבל להכיר סוף סוף במציאות הבינלאומית הסוגרת על ישראל הכובשת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ