מאמר המערכת
מאמר המערכת

"אני מתקשה לקרוא לזה 'עזיבה מרצון'", אמר ל"הארץ" נג'מלדין עומר מדרום סודאן, שנמצא בישראל ארבע שנים (ורד לי, אתמול). רוחו נשברה מן המלחמה העיקשת שמנהלת נגדו הממשלה, והוא החליט להסכים לחזור "מרצון" לדרום סודאן. "קיבלתי לפני כחודש זימון לחולות. מבחינתי ישראל מאלצת אותי לבחור בין מוות פסיכולוגי אטי במתקן כליאה לבין יציאה מישראל הכרוכה בסכנת מוות. אני בוחר בסכנה. אני לא יכול להיות כלוא במדבר ללא משפט ובלי ידיעה מתי אשתחרר... וכשאשתחרר בעוד שנה או שנתיים, לאיזו מציאות אחזור? שוב אצטרך להגיע כל חודש למשרדי האוכלוסין וההגירה ולקבל אשרה ללא זכויות בסיסיות? שוב אצטרך לספוג גזענות ברחוב?"

לפני כארבע שנים, עם הכרזת העצמאות של דרום סודאן, הזדרז שר הפנים אז, אלי ישי, להחזיר את מבקשי המקלט משם לארצם. זמן קצר אחרי ששבו התחדשה המלחמה בדרום סודאן, שלמעשה נמשכת עד היום. התברר שישראל שלחה אנשים למציאות של סכנת חיים, והיא ממשיכה בכך גם היום.

מדור הזירה

ישראל היא המדינה הכי פחות מוסרית בעולם במה שנוגע למתן מקלט למי שראוי לו על פי אמנת הפליטים, שישראל מחויבת לה. למבקשי מקלט מסודאן ומאריתריאה, שבמדינות אחרות נענים בשיעור גבוה — לפי נתוני נציבות האו"ם, 84% מהאריתראים ו–56% מהסודאנים הוכרו כפליטים או זכו להגנה משלימה; בעוד ישראל כמעט שלא מאשרת מעמד של פליט (0.07%). להיפך, רשות האוכלוסין מקשה על יכולתם להתקיים בישראל והממשלה והכנסת מערימות על בג"ץ בחקיקות חוזרות של חוק, שלפי הקריטריונים שקבע בג"ץ הוא בלתי חוקתי ופוגע בזכויות האדם של מבקשי המקלט.

רק לאחרונה קרא ראש הממשלה ליהודים באירופה לנצל את זכותם למקלט בישראל. הוא עשה זאת מכיוון שלדעתו נוצרו תנאים לא נוחים ליהודים באירופה, שאף לוו במעשי טרור. אבל על פי כל קנה מידה אלה הם תנאים חלומיים לעומת סכנות המוות וההתעמרות הממשיות שאליהן הוא שולח את מבקשי המקלט מאפריקה.

צריך למנוע את חזרתו מסכנת החיים של נג'מלדין עומר לדרום סודאן. צריך לאפשר לו מקלט והגנה על זכויות האדם שלו. צריך להפסיק לשלוח מבקשי מקלט לחולות ויש להעניק להם מקלט, כפי שנוהגות מדינות מערביות אחרות. על בג"ץ להזדרז ולהביא לסגירת המתקן.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ