החטיבה להתנחלות

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאמר המערכת

החטיבה להתיישבות, זרוע של ההסתדרות הציונית שהמדינה האצילה לה את הסמכות לטפל בהתיישבות הכפרית בישראל, הצליחה להסתתר שנים בצל. לא עוד. שני אירועים בעייתיים חשפו אותה לציבור הרחב. האחד הוא העברות תקציביות ענקיות, שהתרחשו בדצמבר 2014, וחשפו עד כמה הנתונים על תקציבה מטעים: על פי תקציב המדינה היא זכאית לכ–50 מיליון שקלים, אך בפועל, עד לסוף השנה תפח תקציבה ל–500–600 מיליון שקלים.

האירוע השני היה פשיטת חוקרי המשטרה על משרדי החטיבה, ככל הנראה במסגרת חקירת פרשת ישראל ביתנו, בחשד ששימשה אחד הצינורות המרכזיים דרכם זרם הכסף — אולי בהוראה של בכירי ישראל ביתנו — לרשויות המקומיות בשטחים. איש מהעובדים לא נעצר בפרשה, אבל החשד כבד: החטיבה להתיישבות מקצה כספים לרשויות מקומיות בשם המדינה, אבל היא עושה זאת לפי שיקול דעתה, וללא קריטריונים מחייבים או פיקוח.

דו"ח של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, עסק השבוע בפרצות המאפשרות לחטיבה להעביר כספים דווקא לרשויות מקומיות מסוימות, ולא לאחרות, ובחשש הכבד שמא אכן נוצלו לרעה (מירב ארלוזורוב, TheMarker). למעשה, לפי הדו"ח, עצם קיומה של החטיבה להתיישבות הוא פירצה אחת גדולה: מדובר בגוף פרטי שלמדינה כמעט שאין פיקוח עליו, אך אף על פי כן הוא מקבל מידיה תקציב של כחצי מיליארד שקלים בשנה, ומקצה אותו לפי ראות עיניו.

החטיבה להתיישבות מגלמת את צורת ההפרטה הגרועה ביותר במדינת ישראל — הפרטה של סמכויות לקביעת מדיניות. אין מדובר בגוף ביצועי, אלא בגוף הקובע מדיניות, והעובדה כי זו נקבעת בארגון שאין עליו פיקוח ושאפילו תקציבו אינו ברור — אינה מקרית כנראה. כך יכולה המדינה לרחוץ בנקיון כפיה, בשעה שהחטיבה מבצעת בשמה עוולות התיישבותיות, שבראשן אפליית ערבים בנגב ובגליל ובנייה רחבת היקף בשטחים.

היועץ המשפטי לממשלה כינה השבוע את החטיבה להתיישבות "אזור דמדומים ממשלי", "חצר אחורית לממשלה לביצוע פעולות שלא במסגרת הדין" ו"פתולוגיה מובנית". הגיע הזמן שפתולוגיה זו תוסר מספר החוקים. מדינת ישראל צריכה להחזיר לידיה את מדיניות ההתיישבות, ולחדול מלתקצב את החטיבה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ