הדיפלומטיה של נתניהו

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

בנימין נתניהו החל את הקריירה הממשלתית שלו כדיפלומט, וגם כראש הממשלה העדיף להתמודד עם איראן בדרכים דיפלומטיות. הנאום שנשא בקונגרס האמריקאי ביום שלישי השבוע לא חרג מהקו הזה. כשמקלפים ממנו את אזהרות השואה, את ההשוואה הילדותית בין האייתוללה עלי חמינאי להמן הרשע ואת הדימוי הסטריאוטיפי של הבזאר הפרסי, מגלים שנתניהו הציע למעצמות להגיע לעסקה רחבה עם האיראנים: הסרת המגבלות הגרעיניות מעל איראן, אם תשנה את מדיניות החוץ שלה.

נתניהו דורש שאיראן תחדל ״מתוקפנותה כלפי שכנותיה״, מתמיכתה בטרור הבינלאומי, ומאיומיה בהשמדת ישראל. מבחינתו אלה לא תנאים לחתימת ההסכם, אלא לתהליך שיימשך כמה שנים, ומהותו דטאנט בין איראן לקהילה הבינלאומית. איראן מתונה, שאינה עוינת לישראל, יכולה מבחינתו להיות ״מדינת סף גרעינית״ בלי האיסורים המוטלים עליה כיום.

אפשר לפטור את הצעות נתניהו כלא מעשיות, או לטעון, כמו הנשיא ברק אובמה, שהוא לא חידש דבר בנאומו. אבל הצעותיו הרבה יותר שקולות מאלו שביטא בעבר, ובוודאי עדיפות על אלו שמושמעות בקמפיין של יריביו מהמחנה הציוני, שמלגלגים על נתניהו שלא הפציץ את מתקני הגרעין האיראניים. הן ראויות לדיון רציני אחרי הבחירות, גם אם נתניהו יפסיד בהן. בהכרח תעלה גם השאלה, כיצד תידרש ישראל לפעול כדי להביא לשינוי מאזן הכוחות באיזור.

כשלונו של נתניהו לא היה ברעיונותיו, אלא בדרך פעולתו. במקום שינהל דיאלוג שקט עם אובמה ועם מנהיגי המעצמות האחרות על הדרכים למיתון העוינות האיראנית, ותרומת ישראל לתהליך החשוב הזה, הפוליטיקאי שבו השתלט על הדיפלומט — וגרר אותו להתנצחות פומבית ומזיקה עם נשיא ארה"ב והמפלגה הדמוקרטית, בניסיון להציל את הליכוד השוקע בבחירות בישראל.

התוצאה היתה שהצעותיו לא זכו לשום הקשבה בוושינגטון, והממשלה הבאה בירושלים תצטרך לעסוק בשיקום היחסים עם אמריקה, במקום בהובלת תהליך חיוני להרגעת האיומים וסכנות המלחמה באזור.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ