חרפת ליברמן

מאמר המערכת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאמר המערכת

חרדת ההישרדות הפוליטית של אביגדור ליברמן מגיעה לשיאה המכוער. ליברמן, המנסה בציפורניו להציל את מפלגתו המושחתת מכיליון, איבד כל רסן או מוסר, והוא ממלא את השיח הפוליטי בהסתה גזענית אלימה.

שלשום, במסגרת מרתון ראיונות עם ראשי מפלגות בערוץ 2, נכנס ליברמן לאולפן מיד בתום הראיון עם יו"ר הרשימה הערבית המשותפת, איימן עודה, הצביע עליו וקרא לו "בוגד" ו"שקרן". זאת, בהמשך לדבריו בעימות קודם שנערך בערוץ 2 בין ראשי המפלגות, שבו הטיח ביו"ר הרשימה המשותפת, "אתה גייס חמישי, אתה נציג של ארגוני טרור בכנסת... אתה בבית ספר מהלך אימים על ילדים לא ללכת לשירות לאומי... הדבר היחיד שמאחד אותם זאת שנאת ישראל". כך פונה שר החוץ של ישראל לנציג של 20% מאוכלוסיית המדינה. טוב עשה עודה שלא הגיב למופע הבזוי הזה של ליברמן.

מדור הזירה

ייתכן כי ליברמן, שבמהלך החודשים האחרונים זיגזג בין הסכם מדיני ברוח היוזמה הערבית לטרנספר ערבים אזרחי ישראל ועונש מוות למחבלים — הכל בכפוף למצבו האלקטורלי והתקדמות החקירות נגד חברי מפלגתו — אכן מאמין בכל לבו בסחורה הגזענית שהוא מציע לבוחריו. אך העובדה ששר בכיר ברוב ממשלות ישראל האחרונות אינו יכול להתנאות בשום הישג שהשיג, או להבטיח תקווה כלשהי לקהל מצביעיו, מצערת ותמוהה.

אין זה מפתיע שליברמן נוהג כפי שהוא נוהג. שר החוץ הוכיח במהלך הקריירה הפוליטית שלו, כי כוח ושררה מעניינים אותו הרבה יותר מאידיאולוגיה, אם הוא בכלל מחזיק באחת כזאת. כעת, כאשר אימת אחוז החסימה עליו, הוא אינו בוחל בשום סיסמה או אמירה, ובלבד שאלה יבטיחו לו נוכחות בכלי התקשורת, ואולי גם עוד כמה קולות.

אולם ליברמן אינו מייצג את אזרחי ישראל, גם לא את מי שמחזיקים בדעה ימנית. ניסיונות ההפחדה שלו, הניצול הציני והתכוף שלו את השכול, ההסתה הפרועה שלו נגד ערבים, והשחיתות הפושה בכל מקום שאליו מגיעים הוא ואנשיו — כל אלה הם עלבון לדמוקרטיה הישראלית.

ליברמן אינו ראוי להיות לשון מאזניים או לקחת חלק מכריע בגיבוש גוש פוליטי כלשהו. יתירה מזאת: במדינה מתוקנת מקומו כלל אינו בבית הנבחרים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ