מאמר המערכת
מאמר המערכת

"צעדת ההתעוררות" שקיימו חברי הכנסת מן הרשימה הערבית המשותפת בראשות איימן עודה, מהכפרים הבדואיים הלא מוכרים בנגב אל משכן הנשיא בירושלים, אינה יכולה להסתיים בקול דממה דקה. עשרות הכפרים הלא מוכרים שבהם מתגוררים כ–60 אלף אזרחים בדואים הם אות קין למדינה המתהדרת באופייה הדמוקרטי, ובשוויון זכויות לכל אזרחיה.

מאז הקמתה כרתה ישראל ברית עם האוכלוסיה הבדואית, שבניה משרתים בצה"ל ונהרגים על הגנת מדינתם. אולם גם אלמלא שירתו בצבא ראויים הבדואים ליהנות מן הזכויות שמוקנות על פי חוק לכל אזרח, בהם הזכות למים, חינוך, שירותי בריאות וקורת גג. רוב הזכויות הללו נשללות מהתושבים בכפרי הפזורה בדואית, בנימוק שהם יושבים שלא כחוק על אדמות מדינה, ועד שלא יוסדר מעמד יישובם לא יוכלו לזכות בשירותים בסיסיים. לכאורה, צודקת המדינה בדרישתה להסדרת ההתיישבות הבדואים, כך שיוכלו לזכות בשירותים קהילתיים מאורגנים. לטענתה, קשה להגיע להסכמות עם תושבי הפזורה, בשל מחלוקות פנימיות ביניהם על הבעלות על הקרקע, העובדה שדחו את הצעות הפיצויים שהוצעו להם ורצונם לשמר את אורח החיים המסורתי, ששונה מאוד מזה הנהוג בערים. אבל כל זה לא יכול לתרץ את הזנחת האזרחים החיים ביישובים הבלתי מוכרים, ואת היחס המתנשא והגזעני כלפיהם.

מדור הזירה

ועדות ממשלתיות רבות ישבו על המדוכה בניסיון לפתור את הבעיה. ההצעה האחרונה נוסחה על ידי אהוד פראוור, תוקנה מעט על ידי צוות בראשותו של בני בגין, ועברה בקריאה ראשונה ב–2013. הצעת חוק זאת נתקלה בהתנגדות גורפת מצד הבדואים וארגוני זכויות אזרח, בעיקר משום שאינה מכירה כלל בזכויות הבעלות של הבדואים על הקרקע, וכל המוצע בה נשען על עיקרון "לפנים משורת הדין". זאת ועוד, הפירוש המעשי של ההצעה הוא גירוש כפוי של עשרות אלפי בדואים ממקומות יישובם, ללא פיצוי הולם.

הצעות אלה מושפעות מתפישה לאומנית פסולה, הרואה בבדואים פולשים שמטרתם להשתלט על הנגב. במקום להתייחס אליהם כאל אוכלוסייה עוינת, על ממשלת ישראל להביא בחשבון את הצעות הרשימה המשותפת, ולבחון מחדש את חוק הסדרת התיישבות הבדואים. בעיקר יש להכיר בזכויותיהם ההיסטוריות, ובאורח החיים שלפחות חלק מהם רוצה לשמר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ