להציל את ישראל מקיפאון

מאמר מערכת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאמר מערכת

ההיגיון הפשוט אומר בתוקף, שהממשלה החדשה שהקים בנימין נתניהו לא תביא שלום. ודאי שלא מיוזמתה. מפתרון שתי המדינות לשני עמים התנער נתניהו עוד במסע הבחירות שלו, את מחמוד עבאס הוא איננו מחשיב כשותף, ואת הממשל האמריקאי הוא רואה כאויב. די באלה כדי לדכא כל תקווה לתפנית מדינית. ואולם, מתברר שדווקא עבאס ממשיך לדבוק בסיכוי לתהליך מדיני, ובנאום שנשא לציון יום הנכבה הוא שב ומנה את תנאיו לחידוש המו"מ: הפסקת הבנייה בהתנחלויות, שחרור אסירים שנכלאו לפני הסכם אוסלו ומו"מ רציף במשך שנה, שבסופו ייקבע לוח זמנים לסיום הכיבוש, בשנת 2017.

אפשר להרים גבה לנוכח הנאיביות־לכאורה, או הניתוק מהמציאות שמפגין עבאס. אפשר גם לציין לפניו את הראיון שהעניק הנשיא אובמה לרשת אל־ערבייה, ובו קבע, כי הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים אינו אפשרי בשנה הקרובה (מותר, אגב, לתמוה ואף להתקומם על פסיקתו של אובמה, שהרי מי כארה"ב יכול להפעיל מכבש מדיני כדי לגרום לממשלת ישראל לשנות את מדיניותה). ואולם, דווקא במציאות הזאת, שנראית כרגע כמסמר בלי ראש, ובלתי ניתנת לשינוי, טמונה דינמיקה מסוכנת.

מדינות אירופה, ובראשן צרפת, אינן מוכנות להסכין עם הקיפאון המדיני. עצרת האו"ם שתתכנס בספטמבר בשלה יותר מבעבר לקבל החלטות נחושות, שיתמכו בדרישת הפלסטינים להכיר בעצמאותם. יותר ויותר ארגונים מצטרפים לתנועת החרם על ישראל. כמה מדינות באירופה כבר הודיעו על הכרתן במדינה הפלסטינית או על נכונותן להכיר בה. בשטחים עצמם הולכת ומתגברת אווירה של ייאוש מפתרון מדיני, ואין לסמוך על כך שהשקט יישמר לנצח.

חשרת העבים הזאת מאיימת על מדינת ישראל ועל כל אחד מאזרחיה. באין ממשלה שמכירה בסכנה הטמונה בקיפאון המדיני, חייבת האופוזיציה להשמיע את קולה ברמה. אופוזיציה זו, שהתחייבה להיות לוחמנית, אינה רשאית להסתפק בתגובות או בסיסמאות. עליה לאמץ את תנאיו של אבו מאזן כנקודת פתיחה למו"מ ולהצהיר על "כשרותו" כשותף. עליה לפעול בזירה הפנימית והחיצונית כדי לגייס מנהיגים ומדינות לקואליציה רב־לאומית שתדחוף למו"מ מדיני, ולהציג תוכנית ריאלית שתשכנע את הציבור בישראל ובעולם, כי קיימת אלטרנטיבה לחומת הברזל שהקימה ממשלת נתניהו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ