שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שרים בלי תרבות

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רגב ובנט מתחבקים ביום השבעת הממשלהצילום: אוליבייה פיטוסי
מאמר המערכת

תיאטרון חיפה הודיע למועצה האזורית בקעת הירדן כי הצגתו "בומרנג", שנועדה להתקיים שם, לא תתקיים כיוון שהשחקן נורמן עיסא מסרב להופיע במקום, והתיאטרון בחר לכבד את עמדתו. שרת התרבות מירי רגב הודיעה מיד בפוסט שהעלתה בפייסבוק, כי "במידה ונורמן לא יחזור בו מהחלטתו, בכוונתי לבחון מחדש את תמיכת המשרד בתיאטרון אלמינא, הפועל תחת ניהולו".

שלא כמו במשטר רודני, העובדה שמדינה דמוקרטית תומכת תקציבית במוסדות תיאטרון אינה מקנה לה שליטה אבסולוטית ואוטומטית בתכנים המוצגים, קל וחומר בדעות ובמעשים של השחקנים. היא בוודאי אינה מצדיקה בחינה של תמיכה תקציבית בתיאטרון הילדים שעיסא מנהל בנמל יפו (אלמינא), שמטרתו שיתוף פעולה רב-תרבותי יהודי ערבי, משום שעיסא מסרב להופיע כשחקן בתיאטרון חיפה מסיבות פוליטיות.

הניסיון להכפיף את האמנות לפוליטיקה לאומנית צרה אינו אופייני רק לרגב. אתמול החליט שר החינוך נפתלי בנט, כי בניגוד להחלטת ועדת הרפרטואר של סל תרבות, הוא מפעיל את סמכותו ומסיר מהסל את הצגת תיאטרון אל-מידאן "הזמן המקביל", שמבוססת על סיפור שכתב ואליד דקה, שהורשע במעורבות בחוליה של החזית העממית, שחטפה ורצחה את החייל משה תמם ב–1984. הוא אף הודיע כי יזמן את יו"ר הוועדה, ד"ר בלהה בלום — שהדגישה כי אין במחזה מרכיבים פוגעניים או מסיתים — לבירור.

את העמדות החשוכות של רגב ובנט צריך להבין על רקע הקריאה בשנים האחרונות של אנשי תיאטרון מרכזיים בישראל לעמיתיהם, שלא להופיע בהיכל התרבות באריאל. התיאטרונים הציבוריים הנתמכים בישראל בחרו — כראוי — לכבד את סירובם של שחקנים ושחקניות שלא להופיע בהצגות שהיו אמורות להתקיים בשטחים הכבושים.

בעניין זה התבטאה באחרונה שרת התרבות היוצאת, לימור לבנת, כשבראיון ל"ליידי גלובס" אמרה: "יצאתי באזהרה חריפה שלא אעביר תקציבים לתיאטרון ששחקניו לא יופיעו באריאל. אני לא בטוחה שזה היה עובר במבחן משפטי, אבל נלחמתי על עמדתי, ובסופו של דבר הם באו כמו כלבלבים".

ואולם, אנשי תיאטרון אינם "כלבלבים", ובניגוד לדברי יו"ר המועצה האזורית בקעת הירדן, דוד אלחייני, הם אכן אנשים פרטיים, בעלי מצפון ודעה פוליטית, והם מקיימים את חובתם האזרחית לנהוג על פי צו מצפונם, אולי גם מתוך תקווה להפנות את תשומת לב הציבור ונבחריו לעיקר: ישראל מתעקשת להמשיך במדיניות של כיבוש שטחים ואוכלוסייה, ומכרסמת בעצמה בהכרה — שעד באחרונה לא היתה כלל שנויה במחלוקת — בזכותה להיות מדינה ככל המדינות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ