שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גזל הארנונה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאמר מערכת

ב–2014 העבירה המדינה כ–900 מיליון שקלים לרשויות מקומיות כתשלומי ארנונה על נכסיה ברחבי הארץ. חלק משמעותי מהסכום הגיע, כמדי שנה, לרשויות מבוססות ואיפשר להן לייצר הכנסות נוספות. שארית מצומצמת נותרה לרשויות החלשות, הסובלות בלאו הכי ממיעוט משאבים.

על 900 מיליון השקלים שמעבירים משרדי הממשלה ישירות לרשויות יש להוסיף את הארנונה שמשלמות חברות ממשלתיות, כמו חברת חשמל או התעשייה האווירית, עד לסכום כולל של כ–1.5 מיליארד שקלים. במהלך הניסיון לענות על השאלה הבסיסית "מי מקבל כמה ולמה", מצטיירת מערכת של זכויות יתר, המתנהלת בחשאיות יחסיות וללא דיון ציבורי. בחלק מהמקרים, חלוקת הכספים משקפת יחסי כוחות חברתיים והסדרים שנקבעו לפני עשרות שנים, וכמעט ולא נבדקו או עודכנו מאז. כך תורמים דפוסים אנכרוניסטיים להגדלת הפערים בין מספר קטן של יישובים חזקים לרשויות אחרות, חסרות מזל, עוצמה או קשרים פוליטיים נכונים.

הארנונה הממשלתית היא מרכיב מרכזי בהכנסות העצמיות של כל רשות: בחמש השנים האחרונות הצליחו היישובים החלשים ביותר להגדיל את הכנסותיהם ב–3% — לעומת זינוק של 16% ביישובים המבוססים ביותר. לפי נתונים שנחשפו ב"הארץ" (אור קשתי, 4.9), משרד הביטחון אחראי על יותר ממחצית הארנונה הממשלתית, בעבור בסיסים ומתקנים של הצבא. כך מתברר כי כ–46% מתשלומי הארנונה הצבאית הועברו למועצות האזוריות, ששיעורן באוכלוסייה הוא פחות מ-10%.

זהו נתון מקומם, במיוחד על רקע העובדה שיישובים אחרים, המשקיפים גם הם על בסיסי צה"ל, אינם מקבלים דבר. כך למשל קרית עקרון אינה מקבלת והמועצה האזורית גבעת ברנר מקבלת, חצור הגלילית לא וראש פינה כן. גבעת ברנר ורמת השרון, רשות נוספת הנהנית מהכנסות גבוהות מהממשלה, מדגימות עיוות נוסף: בזכות הגדרתן באמצע שנות ה–50 כ"ערי עולים", הן מקבלות את מלוא הארנונה הצבאית, ולא שיעור מופחת שלה כיתר היישובים.

במשרד הביטחון אומרים, כי הציעו למשרד הפנים לחלק את הסכום בהתאם לשיקוליו, אך הסיכוי שההצעה תתקבל אינו גבוה, משום שהיא תחייב את המשרד להתעמת עם הרשויות העשירות.

למרות ההכרה בעיוותי הקצאת הארנונה, עשתה הממשלה מעט מדי כדי לשנותה. חלוקת ההכנסות המחודשת בין חלק מהמועצות האזוריות בנגב לבין יישובים כמו דימונה וירוחם, שהחלה בשנה שעברה, צריכה לשמש מודל ראוי לשינוי מהותי, שיתרחש, באיחור של כמה עשורים, בכל הארץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ