שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאמר המערכת
מאמר המערכת

ההיסטריה שמחוללים פיגועי הדקירה, הדריסה והירי מתפתחת לאיום ביטחוני של ממש, המסוכן אף יותר מהפיגועים עצמם. הריגתם "בשוגג" של אזרח בירושלים על ידי חיילים, שטענו כי ניסה לחטוף את נשקם, ושל אזרח אריתריאה בתחנה המרכזית בבאר שבע, שגם ספג מהלומות וכיסאות הוטחו בראשו בעת שכבר שכב ללא ניע — הם הסימנים המקדימים לאיום הביטחוני החדש.

סף הרגישות הנמוך של אזרחים, חיילים ושוטרים מובן. אזרחים חוששים ללכת ברחובות, ומבטים חשדניים לצדדים ולאחור נהפכו למאפייני ההתנהלות היום יומית, שמזכירה את ימי החרדה מאוטובוסים בתקופת האינתיפאדה השנייה. אין תמה לכן, שהקריאות של בכירים בצבא ובמשטרה לאזרחים "להיות ערנים", וקריאתם של פוליטיקאים להצטייד בנשק, מפורשות עכשיו כהיתר לירות בכל מי שהתנהגותו נראית חריגה. ההבחנה בין מי שמהווה איום מסכן חיים למי שאיננו כזה — הולכת ומיטשטשת. תפישה מעוותת ומסוכנת זו מתירה להרוג בני אדם לא רק כאמצעי הגנה עצמית, אלא גם כענישה על ניסיון לפיגוע. הפרקטיקה הזאת, שזכתה לגישה סלחנית בעת שיושמה כלפי פלסטינים תושבי השטחים, זולגת אל תוך שטחה של מדינת ישראל, ולא רק במזרח ירושלים.

באווירת המערב הפרוע, שבה הביטחון האישי הוא על אחריותו הפרטית של כל אזרח, אפשר לצפות לכך שאזרחים יתארגנו בחבורות, יקימו מיליציות שכונתיות ויפעלו בפראות על פי שיקול דעתם. אלה יוכלו ליהנות מההבנה, ואפילו התמיכה, של פוליטיקאים וגורמי ביטחון, שאינם מצליחים או אינם רוצים להציע פתרון חלופי, שיוכל להרגיע את המרי הפלסטיני האלים.

על הממשלה, הצבא והמשטרה לשים קץ לאלתר לתופעת היד הקלה על ההדק. יש להעמיד לדין חיילים ואזרחים שפתחו באש ללא הצדקה, ולחדד את הוראות הפתיחה באש, כך שלא ניתן יהיה לפרשן אלא באופן מצומצם. אין להקל בקריטריונים לרכישת ולנשיאת נשק, ויש להדגיש בצורה מפורשת את האיסור על הריגת מחבלים אם אינם מהווים עוד סכנה. די לאזרחים בפחד מן הפיגועים, אין להוסיף עליו את אימת הירי החופשי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ