דלת מסתובבת בחולות

מאמר המערכת
מתקן חולות
מאמר המערכת

הצעת החוק שאישרה הכנסת בקריאה ראשונה, ולפיה תקופת הכליאה המקסימלית של מבקשי מקלט בחולות תוגבל לשנה, מתבקשת אמנם לאור פסיקת בג"ץ שפסלה את משך הכליאה הנוכחי, 20 חודשים, בשל היותו בלתי מידתי — אך היא ממשיכה את הפגיעה החמורה במבקשי המקלט.

בג"ץ קבע בסיבוב האחרון והשלישי של הדיון בחוק ההסתננות, כי כליאת מבקשי מקלט במטרה לשבור את רוחם על מנת שיעזבו את ישראל, היא פסולה. נציגת המדינה, עו"ד יוכי גנסין, טענה, ש"בוודאי בוודאי ובוודאי" אין זו תכלית הכליאה בחולות. אלא שמיד לאחר מתן פסק הדין כתב שר הפנים דאז גלעד ארדן בדף הפייסבוק שלו, כי התיקון שנפסל נועד "לקבוע תקופת שהייה שתייצר להם תמריץ לחזור למדינות מוצאם ולא להשתקע בערים ובשכונות". עוד לפני מתן פסק הדין אמר מנהל מינהל אכיפה וזרים, יוסי אדלשטיין, בוועדת הפנים, כי "המתקן הפתוח מיועד לעודד את יציאתם של מי שיוחזקו בו מישראל". דברים דומים נאמרו על ידי שר הפנים שקדם לארדן, גדעון סער.

למרות דברים אלו, בחר בג"ץ להסתמך על הצהרתה של נציגת המדינה ולקבוע, שאין זו התכלית שביסוד החוק. התכלית העיקרית של החוק, קבעה הנשיאה מרים נאור, היא מניעת השתקעות מבקשי מקלט במרכזי הערים, ועל כן היא ראויה. הרבב העיקרי שמצא בג"ץ בחוק הוא בתקופת הכליאה.

תוצאת פסק הדין, כפי שציינה נאור עצמה, היא דלת מסתובבת בחולות. מבקשי מקלט ישהו במקום 12 חודשים לכל היותר, ואז ייכנסו במקומם אחרים. תרחיש זה אינו פותר את מצוקתו של איש: לא של מבקשי המקלט ולא של תושבי דרום תל אביב.

למחזה האבסורד הזה יש לשים סוף: ישראל לא מגרשת את מבקשי המקלט מאריתריאה וסודאן בחזרה לארצותיהם, ולפחות בכל הנוגע לאלו מאריתריאה, היא מכירה בכך שהיא פועלת לפי עקרון אי ההחזרה, האוסר לגרש אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו. מה הטעם בכך, אם ישראל בעצמה שוללת את חירותם באמצעות כליאתם בחולות?

סיעת "המחנה הציוני" העלתה באחרונה הצעה מעשית, ולפיה מבקשי המקלט יקבלו רישיונות שהייה ועבודה מוסדרים, ויישובים שיסכימו לקלוט אותם יזכו לתמריצים כלכליים, כדי לעודד את פיזורם ברחבי הארץ. במקום לשאוף לפתרונות אנושיים מסוג זה, חוזרת הכנסת ומחוקקת חוק שמהותו כליאה ללא משפט של אנשים, שכל חטאם הוא היותם מבקשי מקלט.

תגובות