בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מופקרות לגורלן

18תגובות

אלימות כלפי נשים לא עמדה מעולם בראש סדר העדיפויות של רשויות המדינה; לא במערכת אכיפת החוק ולא בשירותי הרווחה, הבריאות והחינוך. את מחיר אזלת היד המתמשכת משלמות מדי יום אלפי נשים, הסופגות סוגים שונים של אלימות: פיסית, מינית, כלכלית ועוד. כאשר ההתנערות מהתחום הקשה הזה מתמשכת זמן רב כל כך ובאה לידי ביטוי בתחומים רבים כל כך, אין להתייחס אליה כטעות.

המקרה של דנה (שם בדוי) ("הארץ", 14.2) מדגים היטב את הטיפול החלקי, במקרה הטוב, של המדינה בנשים מוכות. "במקלט דאגו לי, אבל אחרי ארבעה חודשים כשיצאתי משם, נשארתי בלי כלום", סיפרה דנה. "עברתי עיר כדי לברוח מבעלי, אבל הייתי לבד ולא הסתדרתי. לא היה לי כסף ולא היתה לי שום תמיכה. לעובדת הסוציאלית בקושי היה זמן אלי". לאחר חצי שנה חזרה דנה לבן זוגה האלים; על פי דבריה, מחוסר ברירה.

בישראל פועלים 14 מקלטים לנשים מוכות, והם סיפקו בשנה שעברה מחסה זמני ל–755 נשים — עלייה של כ–20% לעומת שנת 2014. עשרות נשים אחרות לא הצליחו להתקבל למקלטים הללו בשל מחסור במקום.

תקצוב המעונות הקיימים רחוק מלענות על הצרכים. בנוסף לכך, בלא סיוע לאחר היציאה מהמקלט, רבות מהנשים אינן מצליחות לשקם את חייהן. מחקר שעשה משרד הרווחה מצא, כי כשליש מהנשים ששהו במקלטים אלה חוזרות אליהם פעם נוספת.

התקצוב החסר של המקלטים הפועלים והמשאבים הזעומים הניתנים לנשים לאחר שיצאו מהמקלטים מצביעים על מערכת רווחה בקריסה. אין כמעט משמעות לכך שהנשים האלה וילדיהן רשומים בלשכת רווחה כלשהי, מלבד אולי צירופם לסטטיסטיקה העגומה. הפתרונות מעטים, והסיוע הממשי קטן.

לא רק משרד הרווחה אשם. ועדה ממשלתית לטיפול באלימות במשפחה קבעה באחרונה, כי משרדי הממשלה השונים אינם מתואמים ביניהם וכי נשים וילדים נפגעי אלימות אינם מקבלים הגנה מספקת. זאת ועוד, דו"ח מבקר המשרד לביטחון פנים קבע, כי המשטרה נכשלה בהגנה על המתלוננות בכמה מקרי רצח של נשים בידי בן זוגן.

אלימות כלפי נשים איננה גזירת גורל, וגם הפקרת נפגעות האלימות איננה מחויבת המציאות. בלא גיבוש מהיר של תוכנית לאומית, תמשיך הממשלה להפר את חובתה הבסיסית לפעול לרווחת אזרחיה, ובעיקר לרווחת החוליה החלשה ביותר: נשים במצוקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו