בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות החידלון המדיני

82תגובות

הדיווחים על פיגועי דקירה ופיגועי ירי מגיעים בזה אחר זה — ירושלים, פתח תקוה, תל אביב־יפו, שוב ירושלים, מחסום בשטחים. הרוג אחד, יותר מעשרה פצועים, כמה מהם במצב קשה. וכל זה ביום אחד בלבד.

הפיגועים אינם בבחינת סיכון קיומי למדינה. אפשר למות מהם, אבל אפשר גם לחיות אתם, בלי שייגזר חורבן על מדינת ישראל. ועם זאת, הפיגועים אינם נסבלים. אסור להשלים עם התופעה הקטלנית. אלה מעשי ידי אדם, וגם סופם — או לפחות צמצום שלהם — הוא בידי אדם, במיוחד בידי האדם הנמצא בשלטון.

בנימין נתניהו נבחר לראשונה לפני 20 שנה, כשאוטובוסים התפוצצו בערי ישראל. פיגועים של החמאס וההבלגה עליהם מצד הרשות הפלסטינית בהנהגת יאסר ערפאת דחפו את הציבור הישראלי לנסות חלופה קשוחה יותר — אך לא מהפכנית — לתהליך אוסלו. נתניהו ניסה ונכשל. הרהב המילולי שלו לא עמד במבחן המציאות. נתניהו איבד את השלטון לאהוד ברק וחזר אליו רק לאחר עשור, בלי נוסחה תכליתית יותר להשגת שלום וביטחון לישראלים.

נתניהו ירש מקודמו את תהליך אנאפוליס ומיהר לגנוז אותו, בלא תחליף זמין. מאז 2009 מדשדשת ההידברות עם מחמוד עבאס, בעוד בעזה הלכו ותכפו סבבי האלימות. ההתקדמות היחידה שנרשמה מאז נעשה שוב נתניהו ראש הממשלה, ב–2009, היתה בגידול במספר המתנחלים, בייאוש הפלסטיני, ובהתנערות העולמית ממדינת ישראל ומדיניותה.

עובדות אלה היו קיימות גם לפני אוקטובר 2015, אבל פיגועי היחידים משמשים תזכורת יום יומית לכך, שההערכה של נתניהו ושל המתנחלים ותומכיהם, כי צרות חדשות (איראן, דאעש, סוריה ובעיית הפליטים) ישכיחו את הצרה הישראלית־הפלסטינית הנושנה, היא תקוות שווא. החשבון הקטן מוגש לציבור הישראלי יום יום ובכל מקום כמעט, החשבון הגדול, הנכתב בוושינגטון, במרכז האו״ם ובמוקדים עולמיים חשובים אחרים, יימסר לפירעון בעיתוי, שעליו ישפיע הייאוש של עבאס יותר מאשר הרהב של נתניהו.

אזלת היד המדינית של ראש הממשלה ושריו מקוממת במיוחד לנוכח הפיכחון של גורמי הביטחון. אלה אינם שוגים באשליית הפתרון הכוחני — הנותן סיפוק רגעי לתחושות נקם, במחיר של הסלמה מתמדת. נתניהו יודע שהרמטכ״ל ועמיתיו צודקים, אבל הוא פוחד מהמתנחלים ומפוליטיקאים מסוגם של נפתלי בנט ואביגדור ליברמן.

לנוכח המציאות המדממת, הציבור הישראלי מוכרח להסיק את המסקנה המתבקשת ביחס לנתניהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו