לא שקיפות, אטימות

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

גלגלי החקיקה האנטי־דמוקרטית בוועדת חוקה, חוק ומשפט סובבים להם במרץ. במקביל לקידום הצעת חוק ההדחה — המאפשר הדחת חברי כנסת ברוב של 90 ח"כים — מקדמת הוועדה את "הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה — הגברת השקיפות", הלא היא ההצעה לסימון ולהצרת צעדיהן של עמותות לזכויות אדם.

ההצעה מחילה על עמותות שעיקר תקציבן ממדינות זרות או גופים כגון האו"ם והאיחוד האירופי חובות שונות, כגון ציון עובדה זו לפרוטוקול בכל דיון שבו נוכח נציג העמותה בפני עובדי או נבחרי ציבור ובכל "פרסום ויזואלי". בדיון התברר גם שלמרות שחובת ענידת התגים המיוחדים ירדה מההצעה הממשלתית, היתה הסכמה בעל פה להכניס דרישה זו בכל זאת בדיון בוועדה.

מדובר במופת של כזב והיתממות. מדוע נדרשת "שקיפות", כשממילא כבר קיימת חובת דיווח על כל תרומה מישות מדינית? וזאת בניגוד לתרומות פרטיות, שיכולות להיות מגורמים מפוקפקים, ובהן לא עוסק החוק כלל? החוק עושה שימוש פסול במונח "שקיפות", בעוד שלמעשה מדובר בניסיון לפגוע בלגיטימציה של העמותות, להצמיד להן סימון של "סוכנים" ו"שתולים".

המציאות שונה בתכלית: מדובר בעמותות עצמאיות שמגייסות כספים מקרנות מחקר וממדינות שמקצות כסף לתמיכה בפרויקטים ובהצעות שיוזמות העמותות, ולא להיפך. אלה ארגונים המקדמים את החברה ואוכלוסיות חלשות בישראל. מבדיקה שהוצגה בפני הוועדה עולה, שהחוק יחול על 27 ארגונים, מהם 25 עמותות לזכויות אדם.

הטענה כאילו החוק דומה לחוק בארה"ב, שקרית ונואלת. בארה"ב קיים חוק ישן שעוסק במי שזוכה למימון זר כלשהו — גם פרטי. אילו זו היתה ההצעה, כל עוקצה היה ניטל ממנה, משום שלא היה בה כדי לסמן עמותות רק מצד אחד של המפה הפוליטית.

המטרה האמיתית של חוק העמותות היא פגיעה בתדמיתן, ודה־לגיטימציה לביקורת ביחס לכיבוש ולדאגה שהן מפגינות לקורבנותיו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ