קרנפית בנגב

מאמר המערכת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאמר המערכת

בשנים האחרונות מובילה ממשלת ישראל מסע שיטתי, שנועד לערער כל ביקורת על המדיניות שלה, והמכוון בעיקר נגד ארגוני זכויות האדם ואלה הנאבקים בכיבוש. קמפיין ההשחרה של אנשים וארגונים שונים, שיש לו גרורות משפטיות וציבוריות, נהפך למציאות מובנת מאליה בעיני חלקים נרחבים של החברה בישראל.

החלטתה של נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופ' רבקה כרמי, לבטל את ההחלטה להעניק פרס לארגון שוברים שתיקה לאחר מסע הסתה חריף שמתנהל נגד הארגון, מעודדת תפישה פסולה זו. במקום לחזק את כוחות החברה האזרחית, הצטרפה כרמי לאלה המבקשים לדכא אותם, תוך אימוץ השיח העושה דה־לגיטימציה לגופים המותחים ביקורת על מדיניות הממשלה ועל הכיבוש בפרט.

מדור הזירה

"פרס ברלסון" מוענק על ידי המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן גוריון כבר 25 שנים. ההכרה הציבורית והסכום הצנוע שנלווה אליה — 20 אלף שקלים — ניתנת לאנשים פרטיים ולעמותות שחברי הסגל מאמינים, כי תרמו לקידום ההבנה בין יהודים לערבים. לפני כחודש בחרה המחלקה להעניק את הפרס לארגון שוברים שתיקה. "אנו מאמינים, כי קידום היחסים מחייב התמודדות ציבורית עם אמיתות הכיבוש — שאולי אינן נעימות לשמיעה, אך מהוות תנאי יסודי לפיוס בין שני העמים", הסביר ראש המחלקה, פרופ' חגי רם (אור קשתי, "הארץ", 27.6).

נשיאת האוניברסיטה התעלמה מהעובדה, שבמשך כל השנים המחלקה היא שבחרה את מקבלי הפרס — בהם המחזאי המצרי עלי סאלם, המשוררת סיהאם דאוד, וארגונים כמו רופאים לזכויות אדם, עמותת סיכוי לקידום ושוויון אזרחי ובית ספר יהודי־ערבי בגליל. הנימוקים לבחירה בשוברים שתיקה נדחו על הסף.

לטענת פרופ' כרמי, הארגון "אינו בקונסנזוס הלאומי", ומתן הפרס "עלול להתפרש כמראית עין של הטיה פוליטית". זוהי שרשרת נימוקים אומללה: אין בהם זכר לעמדה העקרונית, שלפיה דווקא האוניברסיטה צריכה להיות מקום בטוח ופתוח לדעות שונות, כזה ששיקולי קונסנזוס, או חשש מביקורת פוליטית, אינם צריכים להיכנס בשעריו. הדבר נכון במיוחד, כשהקונסנזוס שבשמו מדברת כרמי אינו פועל לקידום ההבנה בין ישראלים לפלסטינים, אלא לחיסולה.

החלטת נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, והנימוקים שבהם השתמשה, מעבירים מסר נזפני ומרתיע לחברי סגל, באוניברסיטה ובמוסדות אקדמיים אחרים, שיבקשו להמשיך ולהשמיע את ביקורתם. חברי הסגל האקדמי צריכים להתנגד לכניעה המסוכנת הזאת, המכפיפה גם את האקדמיה לרוח השלטון.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ