בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצנזורית משנקר

143תגובות

החלטתה של נשיאת מכללת "שנקר", יולי תמיר, לצנזר עבודת אמנות בתערוכת הסיום של בוגרי בית הספר לאמנות בינתחומית במכללה, היא אות קלון למוסד ולעומדת בראשו. חופש הביטוי של אמנים נמצא תמיד בחזית המאבק על התוויית גבולות הדמוקרטיה. משום כך, בתי ספר לאמנות — האמונים על חינוך הדור הבא של האמנים — צריכים להפגין סובלנות יתרה בטיפול בשאלות של מותר ואסור.

המקרה הנוכחי, שבו צונזר ציור של השרה איילת שקד המתאר אותה בעירום, מתפרש ככפיפת ראש וולונטרית של תמיר, ולכן של המוסד שבראשו היא עומדת, מול השלטון, ללא כל בסיס חוקי, ומנימוקים שנשמעים משונים ולא רלוונטיים.

הטענה הרשמית הראשונית של בית הספר, המסבירה את הצעד שננקט — לפיה העבודה עלולה לפגוע בשרת המשפטים, שקד — נשמעת כאילו היא לקוחה מהשיעור "כך לא תלמד סטודנט לאמנות כיצד לגשת לקנבס", שהדיבר הראשון המונחל בו לתלמיד הוא "לא תרגיז את השלטון".

הטענה שנטענה אחר כך על ידי תמיר, לפיה העבודה פוגעת בנשים והיא שוביניסטית, סקסיסטית, זולה ו"מנמיכה נשים" — לא משכנעת אף היא. כלל לא ברור שציור העירום — מסורת עתיקת יומין ופרקטיקה נפוצה באמנות הפלסטית — נועד לפגוע בשקד, ובוודאי לא בנשים בכללן. ניתן לפרש את הציור בדרכים שונות: למשל, לראות בו, בין השאר, מתיחת ביקורת על שמרנות שלוקים בה גורמים לא מעטים בימין הפוליטי הישראלי, ששקד היא במידה רבה פניו הייצוגיות.

מכיוון שהנימוקים שניתנו לצנזורה אינם משכנעים, נותרת תלויה באוויר השאלה האם לא היה אלו איומים שלטוניים ברוח חופש המימון של שרת התרבות מירי רגב, או גלי התלהמות מימין ברשתות החברתיות, שהנחו את תמיר באופן מודע או תת־מודע — במקום שתעמוד כחומה בצורה מול חלק מהרעות החולות שמביאים אתם הזמנים האלו, כפי שדורש תפקידה.

קשה לנחש את מחשבותיה או את כוונתה של תמיר, כפי שקשה לנחש את כוונתו של האמן ש"העז" לדמיין את איילת שקד עירומה ולציירה. אבל יש לדרוש ממנה שתודה בטעותה ותפנה את כיסאה — כמו שעשה מנהל בית הספר לאמנות בינתחומית לארי אברמסון, העובד תחתיה.

מי שאינו מבין את חשיבותו הגדולה של חופש הביטוי של אמן לחברה דמוקרטית, אינו ראוי לעמוד בראש מוסד שבו לומדים אמניות ואמנים לעתיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו