בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין ניו יורק לאשדוד

58תגובות

ראש הממשלה בנימין נתניהו נוהג להתלונן, שלא מאמינים ברצינות כוונותיו להשיג שלום עם הפלסטינים. את נאומו השנתי בעצרת האו״ם הקדיש הפעם לשכנוע הספקנים: ״אני עדיין מחויב לחזון של שלום, המבוסס על שתי מדינות לשני עמים״. לחיזוק הרושם הזמין נתניהו את הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס לנאום במליאת הכנסת בירושלים, ואת עצמו הזמין לנאום בפרלמנט הפלסטיני ברמאללה.

הרעיון מלהיב: דגלי פלסטין מתנופפים ברחבת הכניסה למשכן הכנסת, תזמורת צה״ל מנגנת את ההימנון הפלסטיני ״פדא׳אי״ (לוחם), אופיר אקוניס ואיילת שקד מריעים לעבאס; ואז ביקור הגומלין, נעימת ״התקוה״ מתנגנת במוקטעה, נתניהו מתאמן על פסקה או שתיים בערבית, ג׳יבריל רג׳וב מבקש חתימה בשביל הילדים, והמנהיגים מופיעים בדואט של פסוקי ישעיהו וסורות מהקוראן.

האידיליה הזאת עדיפה על פינג־פונג ההאשמות והנבירה בעבר, שמאפיין את נתניהו ועבאס. ואולי נתניהו רוקם בסתר מהלך מדיני דרמטי, שמסביר את מפגשיו עם מאות עיתונאים בשבועות האחרונים ואת אווירת הבחירות במערכת הפוליטית. אם נאמין לו, נסיק ששר הביטחון אביגדור ליברמן, שמציג את עבאס כאויב, ועשרות השרים והח״כים מהליכוד שמתנגדים לפינוי עמונה, פשוט אינם מעודכנים.

אבל אם נתניהו רוצה שייקחו אותו ברצינות, ולא יתייחסו לנאומו כלעוד גימיק שיתפוגג, עליו להתחיל את השלום בבית ולהפנים את קיומה של תנועה לאומית פלסטינית עם אתוס ושאיפות לגיטימיים, אפילו כשהם מתנגשים עם האתוס והשאיפות של רוב הישראלים. בשעה שנתניהו נאם בניו יורק, חולקו באשדוד פרסי אופיר, האוסקר של הקולנוע הישראלי. שרת התרבות מירי רגב מחתה על ביצוע שירו של מחמוד דרוויש ״תרשום, אני ערבי״, עזבה את האולם והכריזה ש״לא תהיה קהל לשיריו״.

דרוויש נחשב למשורר הלאומי הפלסטיני, ושיריו מבטאים את הטרגדיה והשאיפות של עמו. הם נטועים בסכסוך בדיוק כמו הקריירה הצבאית של רגב ונאומי התוכחה של נתניהו. אבל כדי שהחזון של ראש הממשלה יתגשם, השלום יפרוץ ופלסטין תקום, הישראלים יידרשו להתבונן במראה שהציב להם דרוויש, בן הגליל. אין כאן קיצורי דרך ומעקפים. הנטישה של שרת התרבות, שאותה גיבה נתניהו אתמול, איננה רק חוסר נימוס: מי שאוטם את אוזניו לרגשות הצד השני, לא יוכל באמת להושיט את ידו לפיוס — ונאום השלום של ראש הממשלה יישכח כתרגיל ריק מתוכן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו