רקוויאם לישראל שהיתה

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

מנהיגי מדינות המערב, שיצעדו היום בהלווייתו של שמעון פרס, לא יבואו לירושלים רק כדי להיפרד מהמדינאי שהכירו, מאיש החזון והמטיף לשלום, לקידמה טכנולוגית ולפיתוח אנושי. הם באים גם להיפרד מהמדינה שפרס ייצג בעשרות שנות פעילותו הציבורית והבינלאומית. מדינה שקמה במזרח התיכון, אבל רצתה להשתלב במערב, וראתה בערכיו ובהישגיו מופת שראוי וצריך לחתור להשגתו גם בתנאים הייחודיים של ישראל והסכסוך שלה עם הערבים.

פרס היה ריאליסט, שהעריך כוח והאמין שפיתוח כלכלי יביא למיתון האלימות והסכסוכים בין עמים ומדינות. ישראל שאותה ייצג היתה רחוקה משלמות, בדיוק כפי שמדינות המערב לא עומדות תמיד בסטנדרטים המוסריים שהן מטיפות לאחרים. ובכל זאת, בבחירה בין המחקר המדעי לפולחן הדתי, בין הננו־טכנולוגיה לקברי הצדיקים, פרס ניצב באופן ברור וחד בצד הקידמה. לאלוהים לא היה מקום בעולמו של פרס, וגם לא ללאומנות רומנטית שהתרפקה על העבר, או למורשת קרב צבאית ומחתרתית. כל חייו היה אזרח חילוני, היחיד ממנהיגי ישראל.

התעלמותו מכוחה של הדת כמכשיר לגיוס פוליטי עלתה לפרס בתבוסותיו החוזרות בבחירות למנהיגי הימין, שגם אם היו חילונים כמותו, גייסו לצדם את המסורת והציגו את עצמם כיהודים אמיתיים ואותו כסוכן זר. המוצלח שבהם, בנימין נתניהו, יעמוד היום על קברו של פרס ויפליג בשבחיו. אבל זו תהיה רק הצגה של חברות וממלכתיות.

כמו קודמו שמת השבוע, גם ראש הממשלה הנוכחי אוהב לדבר על סייבר ועל טכנולוגיה ישראלית שתזין את הרעבים באפריקה ותביס את הרעים מדאעש. אבל בניגוד לפרס, נתניהו וממשלתו מחשיבים את העבר הרבה יותר מאשר את העתיד, ומעדיפים את הריאליטי על צ'כוב ואת לימודי היהדות על מתמטיקה ומדעים. המערב נראה בעיניהם כמעוז אנטישמי עוין, ולא כארץ חפץ של קידמה ונאורות. הכבוד שיחלקו מנהיגיו לפרס יבטא את הפער המתרחב בין ישראל לדמוקרטיות הליברליות, ולא את השתייכותה למועדון.

שמעון פרס ויצחק רבין ב-1994צילום: יעקב סער / לע"מ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ