בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחזור לבסיס של הציונות

134תגובות

הנאום של נשיא ארה"ב ברק אובמה בהלוויה של שמעון פרס עלה על יתר הנאומים, ולא רק משום שבניגוד לראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא הזכיר את נוכחותו של הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, שהגיע להלוויה למרות ביקורת קשה שנמתחה עליו.

אובמה נגע בנאומו בכל ההשפעות החשובות בתחנות חייו של פרס — פזורה ושואה, קיבוץ והגנה, פוליטיקה ומדע, ביטחון ושלום. אבל חשוב מכך: כשהשווה את פרס לנלסון מנדלה רמז למאבק הבלתי מתפשר לצדק ולשוויון; וכשהזכיר את המלכה אליזבת רמז לתהליכי הדה־קולוניזציה שעברה האימפריה בראשותה. נקודות ההשקה לסכסוך הישראלי־פלסטיני היו ברורות.

"העובדה שישראל היא יוצאת דופן אינה טמונה רק במחויבות לעם היהודי, אלא גם במחויבות לערכים המוסריים של הדת היהודית", אמר אובמה. לאחר מכן ציטט את פרס: "'העם היהודי לא נועד לשלוט על עם אחר', הוא אמר. 'מהיום הראשון אנחנו נגד אדונים ומשרתים', הוא אמר. הוא מצא מקום בלבו עבור אחרים שסובלים. הוא שנא דעות קדומות, בתור אחד שמכיר את התחושה של להיות מושא לדעות קדומות".

אובמה הוסיף, כי פרס "עמד כך על שכבני אדם עלינו לראות בפלסטינים שווים ולהעניק להם שוויון וריבונות עצמית. בשל חוש הצדק שלו ומתוך הניתוח של המצב הביטחוני של ישראל, הוא הבין שלמען הגנת ישראל, לפלסטינים צריכה להיות מדינה משלהם. הוא הראה לנו שצדק ותקווה הם לב הרעיון הציוני".

ואמנם אובמה הציג את עצמו ואת פרס כחולקים לא רק שותפות גורל היסטורית עם האומות שהנהיגו, אלא גם תפישת עולם דומה, המעדיפה אופטימיות ורדיפת שלום על פני טיפוח הפחדות ותרחישי אימה. שפת הגוף הקרירה שלו כלפי נתניהו ביטאה את ריחוקו מהשקפת העולם של ראש ממשלת ישראל. בשבע שנות כהונתו של נתניהו, הצליחו אובמה ופרס לבלום את כוונותיו ההרפתקניות בזירת איראן, אך לא עלה בידם לדרבן אותו — ואת עבאס — להעז לנסות ללכת בדרכי הפיוס והשלום. פרס הלך לעולמו, מעמדו של עבאס בקהילה הפלסטינית בירידה ואובמה ייפרד מהבית הלבן בעוד כמאה ימים. הסיכוי לחידוש התהליך המדיני נראה כרגע קלוש.

אבל אסור שכל מה שייוותר ממותו של פרס הם דמעות התנין ששפך הימין הישראלי או הניסיון הממלכתי של נתניהו לטשטש את המחלוקות האידיאולוגיות העמוקות ביניהם. בפתח השנה החדשה, מן הראוי שדווקא דברי אובמה על צדק ותקווה, על הפסקת השליטה בעם אחר ועל מתן הריבונות לפלסטינים — תזכורת חשובה לבסיס השוויוני והדמוקרטי שעליו בנויה הציונות — יעמדו כמגדלור מול אזרחי ישראל ומנהיגיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו