בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבית של כולם

263תגובות

החלטתו של בנימין נתניהו להצטרף לחרם שיזמו שר הביטחון אביגדור ליברמן ויו״ר הקואליציה ח״כ דוד ביטן על חברי הרשימה המשותפת, במחאה על היעדרותם מהלוויית פרס, היא חרפה לראש הממשלה ולדמוקרטיה הישראלית. אין סימטריה בין פעולת מחאה של מיעוט כלפי הרוב לבין זו של רוב כלפי מיעוט, מה גם שהמחשבה שמוטלת חובה כלשהי להיות נוכח בהלוויה זאת או אחרת פסולה מעיקרה.

האזרחים הערבים סומנו כאויבי נתניהו ושלטון הימין עוד ביום הבחירות, כשהזהיר את הציבור היהודי מפני הסכנה שבמימוש זכות הבחירה שלהם. ״שלטון הימין בסכנה. המצביעים הערבים נעים בכמויות אל הקלפי״, הסית אז. התנצלותו ביולי — נתניהו הסביר שהתכוון רק ״למפלגה פוליטית ספציפית״ — היתה חסרת משמעות. גם אחרי הפיגוע בדיזנגוף לא היסס נתניהו לנצל את האירוע, כדי להסית נגד הציבור הערבי. ״אינני מוכן לקבל שתי מדינות בישראל. מדינת חוק לרוב האזרחים, ומדינה בתוך מדינה לחלק מאזרחיה״, אמר בשידור חי מזירת הירי. לפני כשבועיים, בנאום ״הטיהור האתני״, השווה בין נוכחותם של אזרחים ערבים בישראל לנוכחות המתנחלים במדינה הפלסטינית המדומיינת.

יותר ויותר נראה שערביי ישראל, ולא הפלסטינים בגדה ובעזה, הם הפיל בחדר שבו מתנהל הדיון בשאלת אפשרות קיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית. נתניהו וממשלתו הנוכחית עושים כל שביכולתם, כדי להעמיק את הדה־לגיטימציה של ערביי ישראל ולפגוע בייצוגם הפוליטי. דמוקרטיה אינה עדי, שמדינה עוטה על עצמה כשהיא באה בחברה, אלא כרוכה במחויבות אמת לעקרונות ולערכים, ובראשם עקרון השוויון בפני החוק. מעמדם הקולקטיבי של הערבים הישראלים הוא אתגר ממשי לאלו הממשיכים לחלום על ישראל כעל מדינת לאום יהודית.

האתגר הזה עומד למבחן בשנים האחרונות ביתר שאת. החשש של הרוב היהודי מפני ההתחזקות הפוליטית של ערביי ישראל, שבאה לידי ביטוי באיחוד הכפוי של המפלגות הערביות לכדי רשימה אחת, הובילה לחקיקת שורה של חוקים אנטי דמוקרטיים ולאמירות נפיצות מצד ראש הממשלה ושריו, שמטרתן היתה להבהיר "מי כאן בעל הבית".

ואולם, דווקא העובדה שישראל מבקשת להיות בית לאומי לעם היהודי מחייבת את ראשיה לגלות אמפתיה למצב הבלתי אפשרי שבו נתון המיעוט הערבי בישראל. תפקידו של ראש הממשלה, כמו גם של שריו, הוא לדאוג לכך ש"הבית" הזה יהיה שייך לכולם, בוודאי לערביי ישראל שמהווים 20% מאזרחי המדינה. חבל שנתניהו אינו מבין זאת.

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, בחודש יולי
אילן אסייג אילן אסייג


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו