בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השר לחינוך מחדש

173תגובות
בנט בכנס, בחודש שעבר
מוטי מילרוד

במסגרת המאמצים השונים לפגוע בחופש הביטוי, בחופש המחאה ובחופש האקדמי, עולה הבוקר בוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק חדשה, המרחיבה את "חוק החרם" הזכור לרע. לפי ההצעה, ליו"ר המועצה להשכלה גבוהה (שר החינוך) תהיה סמכות, תוך התייעצות עם ועדה שממונה בידי המועצה להשכלה גבוהה, לקצץ תקציבים למוסדות להשכלה גבוהה, שבהם מי מחברי הסגל האקדמי "קרא לחרם על מדינת ישראל".

המטרה, לפי דברי ההסבר, היא למנוע נזק למדינה, כתוצאה מחרמות אקדמיים ואחרים. אלא שכפי שקורה לעתים עם חוקים — ניתן גם את החוק הזה להחיל באופן מרחיב, הרבה מעבר לכוונתו המקורית.

כך, ההגדרה "חרם על מדינת ישראל" כוללת גם פעולות שלמעשה אינן מהוות קריאה לחרם. חוק החרם מגדיר קשת רחבה של צעדים, שקריאה לבצעם תיחשב לקריאה להטיל חרם על מדינת ישראל. כך, למשל, לפי החוק, כל "הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם רק מחמת זיקתו לאזור הנמצא בשליטתה של מדינת ישראל נחשבת לחרם על מדינת ישראל".

מכאן שאם מרצה יקרא להחרים מוצר מסוים, משום שהוא מיוצר מעבר לקו הירוק (ותתקיים אפשרות סבירה שתהיה לכך השפעה על אנשים אחרים) — הרי שלפי החוק כאילו קרא להטיל חרם על מדינת ישראל, ולכן לפי ההצעה החדשה יוכל שר החינוך להפחית מהתקציב שמקבל המוסד שבו הוא מלמד את ערך משכורתו השנתית.

מובן שמדובר, למעשה, בניסיון לסתימת פיות, לא רק של מי שקורא להטיל חרם על המדינה או פוגע בה – אלא של כל מי שמוחה נגד מדיניות הממשלה. הממשלה הנוכחית מנסה למנוע כל סוג של ביקורת – הן מצד ארגוני זכויות האדם, הן מצד התקשורת, וכעת — מצד האקדמיה.

הוקעה של אנשי אקדמיה והאשמתם בבגידה ובפגיעה במדינה בגלל ביקורת שהם מותחים על השלטון היא מאפיין מובהק של משטרים לא דמוקרטיים. ישראל עדיין לא נמצאת בקטגוריה הזאת, אך ההצעה החדשה מקדמת אותה בכיוון הזה.

מעבר לכך, הטלת אחריות על מוסד בגלל "חטאי" עובדיו תמוהה: האם המוסד אחראי גם על דברים שעושה המרצה בזמנו החופשי כאזרח, ובעניינים שאינם קשורים לעבודתו?

ולבסוף, הקניית הסמכות לשר החינוך (שהולך ומסתמן כ"שר לחינוך מחדש"), שהוא תפקיד פוליטי, מצביעה על תכלית החוק. או בפראפרזה על ביטוי ידוע של שרת התרבות: מדוע על הממשלה לממן את האקדמיה אם היא לא יכולה לשלוט בה?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו