דהירה מתנשפת, וגמרנו

אסתר דותן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסתר דותן

בתגובה על "שמלה לך, דיפלומט תהיה לנו", מאת שי רודין ("הארץ", 3.5)

נקודת המבט המצַמצמת שלתוכה שי רודין מתאמץ לדחוק את "סודו של השוולייה" — זרה לספר. אין זה ספר הדרכה שנועד לספק רצפטים, גם לא מחקר אנתרופולוגי־מגזרי ואין לו יומרה לשמש אפראט תיאורטי לאיזו תזה. הוא גרסה חופשית של המחבר לרומן פיקרסקי גדוש התרחשויות. הספר אינו שופר של ייצוגים. הפרספקטיבה שלו רחבה ומכלילה, גם אם נקודת המוצא היא המקרה של השוולייה ד'און (1728–1810), דמות מפעימה בעצמאות המחשבה שלה. ליבת הספר, שאל כמה מנגזרותיה רודין עוצם את עיניו, היא העובדה שעל מנת לנטרל את ד'און מכל השפעה כדיפלומט ניצלו בעלי הכוח את האמביוולנטיות המגדרית שלו וגזרו עליו להיות אשה(!), ללבוש שמלות עד קץ ימיו ולמחוק פרקים מישותו. השאלות שיש לשאול על סוג העונש הזה מקיפות הרבה יותר מהדיון של רודין. הספר מבקש להאיר את המושג הרחב "חיים מקבילים", שכמותם חוֹוה כל מיעוט, כל זר, כל שונה, כל מי שזהותו היא תמהיל לא מפויס של מרכיבים. הספר אינו סקטוריאלי. הוא חותר לפרק זהויות מוכתבות או סטריאוטיפיות ולא להתבצר בהן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ