לא מכירה אישית, ובאתי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בתגובה על "יום זיכרון לאומי, לא פרטי", מאת אבי שגיא ("הארץ", 14.5)

במאמרו פרופסור שגיא מציב את טקס יום הזיכרון הישראלי־פלסטיני במסגרת שיח זכויות הפרט: "אין מניעה לזכור את המתים בכל דרך שיבחרו", הוא כותב, אך קובע שראוי שטקס זה יתקיים בכל יום אחר, רק לא ביום הזיכרון הכללי.

אני ורבבות נוספים לא הגענו לטקס זה מתוך סולידריות עם האבל הפרטי של המשפחות המארגנות. אני לא מכירה אותן באופן אישי, ולא חושבת שהשכול שלהן שונה מהשכול של כלל המשפחות השכולות. אני מתייחדת באמצעות טקס זה עם כלל האומה ומוקירה את הנופלים, שבזכותם יש לנו מדינה ריבונית ומשגשגת. כפי שפרופ' שגיא טוען, "בשיח הזהות עם זולתנו מתעצבות זהותנו וזהות זולתנו... זהו שיח מתמשך... זו נקודת הפתיחה ההולמת את הדיון על יום הזכרון ומשמעותו". אני מאחלת שאכן הקול של הטקס האלטרנטיבי יהיה פתיחת שיח מתמשך בדיון על הזהות הלאומית, מתוך הכלה של סתירות וניגודים.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ