יקי מואב
יקי מואב

עד יום ראשון השבוע הייתי חבר מרצ. שיתפתי פעולה עם תמר זנדברג במסגרת חברותי ב"משמר החברתי", עמדתי עם מיכל רוזין בהפגנת המחאה לרגל מצעד יום ירושלים, אחרי שחילקתי פרחים לערבים במסגרת פעילותי ב"תג מאיר". ואז צפיתי ביום חמישי האחרון בתוכנית "המקור", על פרשת נמרוד ברנע ומרצ, והזדעזתי.

ראשית, הבחורה שהחלה את הפרשה בתלונה כלפיו סובלת, לדבריה, מבעיות נפשיות. בתור פגוע נפש (פוסט טראומה חמורה במלחמת יום הכיפורים) הזדעזעתי מהניצול הציני של אחות לצרה. איחולי, העצמתם את בעיותיה הנפשיות. שנית, זהו לדעתי המקרה הראשון בהיסטוריה שבו הוכחת חפות אינה משנה את הסטטוס של המואשם: הוא אשם, וכל אמצעי כשר כדי להרוס את חייו. שלישית, השקרים. האם זו את, רוזין? להשוות בין נמרוד ברנע לבין יגאל עמיר, ואחר כך להישיר מבט למצלמה ולהכחיש בלי למצמץ? הח"כים הגברים לא הרבה יותר טובים. לסמרטוט רצפה יש עמוד שדרה לעומתם. לא נשכח את אילן גילאון, פה לכל סובל ונאנק, שנטש את העוזר הפרלמנטרי שלו. זנדברג פעלה בניגוד לחוקת המפלגה, כשפעלה נגד ברנע, ואף טענה שכיו"רית אינה כפופה להחלטות בית הדין. אפילו החבר סטלין לא העלה בדעתו לטעון כך.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ