אריה חלפין
אריה חלפין

בתגובה על "בעקבות הקבר היהודי הנעלם: מסע אל ההיסטוריה תחת מגרשי הספורט בפולין", מאת עופר אדרת ("הארץ", 19.7)

לפני כשלוש שנים נסענו רעייתי ואני למעין מסע שורשים בפולין, והגענו לעיירה אושצ'יקי דולנה (איסטריק בפי היהודים), לא הרחק מהגבול האוקראיני בדרום מזרח פולין. עם הגיענו דיווחנו למשטרה המקומית שאנחנו שני יהודים ישראלים המסיירים בעיירה ומחפשים את בית הקברות היהודי. מטרת הביקור היתה לחפש את קברו של סבי, אבי אמי, שנפטר באמצע שנות ה–30, עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה. קצין המשטרה במקום, שלהפתעתנו דיבר אנגלית לא רעה בכלל, שלח אותנו לבית קברות על אחת הגבעות המקיפות את העיירה. כשהגענו לשם נחרדנו: מצאנו עצמנו בבית עלמין נוצרי למהדרין. אשתי, הדוברת מעט פולנית, שאלה את הפועלים שעבדו שם היכן בית העלמין היהודי. אחד הפועלים הצביע בכיוון מסוים. ירדנו לאטנו ברכב השכור שלנו בכיוון שעליו הצביע הפועל, ובטרם הגיענו לרמזור, נעצרה לידינו מכונית משטרה. מה כבר עוללנו? חשבנו לעצמנו, אבל במהרה זיהינו את קצין המשטרה המקומי, שירד מרכבו והתנצל מקרב לב על שהטעה אותנו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ