שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תפתחו את הראש

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד חיניץ

בתגובה על "דווקא עכשיו להתווכח", מאת רוגל אלפר ("הארץ", 9.8) ו"עמלק, צורר, נאצי, אבל לפיד צודק", מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 9.8)

בשנים האחרונות, כפי שמראה גם ספרו האחרון של יובל נח הררי, נוצר בחברות הדמוקרטיות צורך בסיפורים מכוננים חדשים. אבל כמה בעלי טורים כנראה לא קיבלו את המסר. שתי דוגמאות מיום שישי האחרון: רוגל אלפר הגיב על אמירתו של הרב שלמה וילק, בעקבות רצח אחד מתלמידיו בגוש עציון, שאין זה הזמן לדון בסיבות ובתגובות ובהאשמות אלא להישאר ברגע של הלם, חוסר הבנה והסתכלות פנימית. בקיצור: להתאבל. במקום לשבת בשקט, אלפר חייב לספר את הסיפור שמארגן בשבילו את כל המציאות הישראלית: התלמיד נרצח בגלל הכיבוש. והאם אין סיפורים אחרים? האין חלוקת אחריות בין כמה גורמים אנושיים לאירוע הטרגי? האם אי אפשר לראות את העולם חוץ מאשר דרך הפריזמה הקבועה המסבירה לאדם המגשש באפלה הכל באופן חד ממדי ובצורה ההופכת כל אירוע להמחשה של הדעה שכבר השתשרשה עמוק בתודעתו?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ