מה פתאום לא ללמד?

ראובן גרבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ראובן גרבר

בתגובה ל"ההנחיות החדשות בלימודי האזרחות: זכויות אדם אינן חלק משלטון החוק", מאת אור קשתי, ("הארץ", 25.10); והמכתב למערכת "גם זכויות אדם הן אמונה", מאת אורי אנגלברג ("הארץ", 25.10)

זכויות אדם ואזרח הן ערך מוסרי, ולא רק אמונה, כפי שטען אורי אנגלברג במכתבו. אמונה היא השערה שאינה מבקשת ביסוס או הוכחה. לעומתה, ערכים הינם רעיונות חברתיים אשר מבוססים על ניסיונה של החברה ללמוד לקח מסבלה, ומקובלים עליה כהצעת המעשה הראוי. לדוגמה, "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא יט לד). ערכים חשובים במיוחד נקבעים בחוקים ובהצהרה, כגון במגילת העצמאות ובמגילת זכויות האדם והאזרח של האו"ם. ארגון זה הוקם לנוכח חשכת מלחמת העולם השנייה והשואה, ועוצמת האתוס שבהקמתו הוא בהומניזם האוניברסלי. ערכים צומחים מעל אפר השריפות, וההכרזה הינה זיקוק לקחי הפשע של מלחמת העולם השנייה לשפע מוסרי. עם כל הביקורת המוצדקת על הפוליטיקה הגלובלית המתחוללת באו"ם, מוסד זה, ובעקבותיו בית הדין הבינלאומי לצדק, הם הפסגות הנוכחיות של תרבות המערב. על כן, חזון ערכי אינו אמונה בעלמא, אלא חוכמת חיים, אסטרטגיה להתנהגויות שמיטיבות עמנו. האידיאלים הנאצלים שבו הינם תשתית ומצפן לחברה סולידרית ופלורליסטית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ