כמו עכברי מעבדה

מיכל בן טובים
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכל בן טובים

הסדרה "80 וארבע" מעוררת עניין רב בקרב החוגים שאני מסתובבת בהם: אנשים זקנים ואנשים שעובדים עם אנשים זקנים. ניסיתי לצפות בה. על ההטיה המגדרית שבה כבר דובר ("הגברים של '80 וארבע'", "הארץ", 4.11): הסדרה מעדיפה גברים באופן מובהק והניסיון לאזן, כלומר להראות גנן־גבר אף על פי שרוב הגננות הן נשים, תמך ממילא בהטיה הגברית שלה. השילוב הגילי הוא רעיון מבורך ואין לי ספק שהמשתתפים בסדרה נהנו ממנו וניכר שהושקעה מחשבה רבה בכל זווית צילום. אלא ש"80 וארבע" מתיימרת להציג מחקר. המשתתפים נמדדים במגוון תחומים לפני הפעילות ואחריה, ומומחים שונים מסבירים היבטים שונים של המתרחש. הסדרה גם עטופה במניירות של סדרת ריאליטי — הצופה רואה התרחשות, לאחר מכן ריאיון עם גיבור ההתרחשות ואחרי זה הסבר מפי המומחים. כך שבכל רגע ורגע אנו מתבוננים בזקנים ובילדים כאילו היו עכברי מעבדה, ומיד מקבלים הסבר על התנהגותם של אותם עכברים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ