סכנה של ממש לפרקליטות

דוד בר־אופיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד בר־אופיר

במאמרו "געגועי לקיטוב" ("הארץ", 13.11) אומר לנו רמי לבני (מבלי שהוא מסכים לכך) כי המורשת העיקרית המיוחסת לרצח יצחק רבין היא שצריך למנוע ולשכך מחלוקות. לדבריו, הדבר עולה בבירור ממערכי־שיעור ומטקסים בבתי הספר. הוא צודק בהערכתו, אבל חייבים להגיד כי את המסר של "שיכוך המחלוקות" מביא בתרמילו המחנה הלאומי ושרי חינוך שבאים מהמחנה הזה. סיסמאות חלולות של איחוד, כשהן נשמעות ממחנה הימין, אינן אמינות בעיני כל מי שהיה מודע לאווירת ההסתה לפני הרצח ולצעקות הנוראות "רבין בוגד". קיטוב חברתי בפני עצמו, המבוסס על השקפות שבתחום הקונצנזוס, איננו תופעה שלילית. קיטוב, שאיננו מוביל לתופעות קיצוניות, מחדד דעות שונות, והפתרון ודאי שאיננו ב"צווי פיוס" למיניהם, אלא במאבק בין מחנות ודעות עד שמושגת הכרעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ