אדונים במגרש שלנו

לפני עשרים שנה לערך זכיתי להישפט בבית דין פנימי של נציבות שירות המדינה בגין עבירת משמעת חמורה, ונמצאתי אשם. חטאי היה בכך, שיחד עם קבוצת מרצות ומרצים מהמכללות לחינוך, כולנו עובדי מדינה, פירסמנו ברבים מנשר שקורא למנות שר חינוך שזיקתו היא לחינוך הממלכתי כללי, כך שיוכל לייצג נאמנה את כלל ילדי ישראל ולא רק את הסקטור הדתי־לאומי. נזכרתי באפיזודה זו בעקבות מאמרו של מני מאוטנר בדבר הצורך בחינוך פוליטי הומניסטי בעבור החינוך הממלכתי ("הארץ", 1.5). בצדק כותב מאוטנר, שתחת ההגמוניה של שר חינוך דוגמת רפי פרץ או נפתלי בנט, שלהם השקפת עולם אתנוצנטרית ולאומנית, יידונו כלל תלמידי ישראל לשטיפת מוח שמקנה ערך חיובי להקרבת חיינו למולך של תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל.