אין לנו טלוויזיה, לא נוסעות לחו"ל, לא קונות בגדים | מכתבים למערכת 1.3.2021

בתגובה על "ילידת 1950: אמנות הלהסתפק במועט", מאת אסתי אשכול ("הארץ", 25.2)

כמו פטרייה מכוערת במיוחד שצצה לאחר הגשם, כך הופיעה הכתבה העונתית "כיצד לחיות בצמצום" (והפעם במסגרת בלוג).ואנו, קוראות נאמנות עוד מבית ההורים, קוראות ומתפלצות, קוראות ומתוסכלות.

שוב כתבה שמספרת בהתלהבות והערצה, השמורה לנזירים בודהיסטים שראו את האור, על עוד יחידי סגולה שעברו מהפך דרמטי והצליחו לאמץ אל חייהם צמצום, הכולל, רק לדוגמה, ויתור על ארבע נסיעות שנתיות לחו"ל, קנייה שבועית של בגדים, הפחתת היציאות הקבועות למסעדות־שף ועוד כהנה וכהנה ויתורים אציליים; או על פליטת היי טק, שלאחר שנים שבהן ”עשתה לביתה” החליטה ללכת בעקבות חלומה ולהיות מטפלת, אמנית, או להבדיל להרצות להדיוטות על המהלך הנבון של יציאה לפנסיה בגיל 40.