בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מכתבים למערכת

תגובות

איך לנהוג במובילי המסתננים

בתגובה על "ח"כ כץ: לירות בבדווים המבריחים מסתננים" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 29.12.10)

בלי להיכנס לבעיית הפליטים המגיעים לישראל מגבול סיני ולשאלה כיצד אפשר לפתור אותה, ברצוני להתייחס לרעיון האיוולת שהעלה ח"כ יעקב כ"ץ, בדבר ירי "כדור בראש למובילי שיירות המסתננים". הצעה זו מראה עד כמה קלושה הבנתו בנעשה בסיני, ביחסים בין הבדווים לממשל המצרי ובהשלכות של מעשים כגון אלה שהוא מציע על ישראל.

ההיסטוריה מראה, כי מעולם לא שררו יחסי חיבה בין הממשל המצרי לאוכלוסייה הבדווית בסיני. זוהי אוכלוסייה ענייה, בעלת אוצרות טבע די מוגבלים, שחיה באזור שחון ושמוקדי התעסוקה שפתוחים לפניה - מחצבים, שדות נפט ותיירות - נשלטים על ידי המצרים, בעוד שהבדווים נדחקים לשוליים.

לפני כיבוש סיני, בשנת 1967, עסקו לא מעטים מהם בהברחות - מצב שהביא לחיכוך עם השלטון; חלקם עסקו בדיג או גידלו תמרים, ורק מעטים הועסקו בעבודות מטעם השלטון. תחת כיבוש ישראל חל שיפור רב במצבה הכלכלי של אוכלוסייה זו.

ואז חזר השלטון המצרי, אשר בלשון המעטה לא היטיב עמה. כך החל שוב לפרוח המסחר בסמים, בעוד חלק מהבדווים מנצלים את היכרותם עם הדרכים והשבילים כדי להוליך לישראל את אומללי אפריקה.

האם יש לנקוט אמצעים דרסטיים כמו אלה שמציע כ"ץ? אין דרכים יעילות יותר לפתרון הבעיה? הרי הבדווים לא יעברו לסדר היום על ירי וישאפו לנקמה.

ד"ר יעקב ניר

רחובות

תאגידי הגז וההחלטה מ-2002

בתגובה על מכתב למערכת "אינני מהמר" ("הארץ", 26.12.10)

הגיאולוג אבנר שומרוני העריך נכון את פוטנציאל הגז בחופי ישראל והחליט להשקיע מכספו בתעשיית הגז החדשה. ככל הנראה הוא הרוויח מצוין על השקעתו זו, שכן ערך השוק של ענף חיפושי הנפט והגז בבורסה עלה בשנתיים האחרונות פי 12 ויותר. שומרוני המשקיע כנראה לא קרא את הדו"חות התקופתיים ואת התשקיפים של תאגידי הגז שבהם השקיע. בדו"חות אלו מצוינת החלטת ממשלת שרון מ-2002, הרבה לפני ההשקעות ב"תמר" וב"דלית". הממשלה החליטה אז לתקן את חוק הנפט, לקבוע היטל או מס פרוגרסיבי בנוסף על המיסוי הקיים ולבטל את ההקלות הייחודיות בתחום. ועדת ששינסקי, למעשה, ממליצה לממש החלטה זו.

למרות כל אלה שומרוני בא בטענות למדינה ולוועדת ששינסקי על שהמליצו לבטל את הטבות המס הייחודיות, ולהטיל מס רווחי יותר על תאגידי הגז. לעומת הטענות של שומרוני נגד הממשלה אין לו טענות לשותפים הכלליים, מכיוון שידע "בדיוק רב על ההסכמים שעליהם הם חתומים". ההסכם עם השותף הכללי, המנהל למעשה את שותפויות הגז, העושק למעשה את המשקיעים כמו שומרוני, כתוב גם הוא במסמכי שותפויות הגז.

למרות הסכמים אלו, ואף כי האפשרות לשינוי במשטר המס מופיעה במפורש במסמכים של תאגידי הגז, שומרוני רכש את יחידות ההשתתפות. אין לו אלא להלין על עצמו.

אמנון פורטוגלי

בית עובד

הבחנה לא נכונה

בתגובה על "ועדת גורן המליצה לא להכיר במי שנפצע בחופשה כנכה צה"ל" מאת אנשיל פפר ("הארץ", 27.12.10)

ועדת גורן, אשר הגישה את המלצותיה לממשלה, לא דנה בנקודות הנכונות. הוועדה דנה בהבחנה בין מי שנפצעו בחופשה למי שנפצעו בשירות פעיל, או בין אלה שנפצעו בשירות קבע לאלה שנפצעו בשירות סדיר, וגם בין שוטרים לחיילים.

מובן שחייל אשר נפצע בשירות סדיר צריך להיות מוכר כנכה צה"ל, גם אם נפצע בחופשה. חייל בחופשה, כשמו כן הוא.

שונה ממנו חייל אשר נמצא כל יום בבית. הסיכוי שחייל כזה ייפצע ב"חופשה" גבוה יותר, ולכן אין הוא ראוי להיות מוכר כנכה צה"ל אם נפצע מחוץ לשעות השירות הבודדות שלו בכל יום.

הוועדה המליצה שכל חייל, בלי קשר לאופי השירות שלו בצבא, לא יהיה זכאי להיות מוכר כנכה צה"ל, אם נפצע בהיותו בחופשה כתוצאה מ"פזיזות". כפי הנראה מדובר במקרים כמו נהיגה בשכרות.

מדוע חייל ביחידה קרבית, שמשכורתו אינה מאפשרת לו לשלם ביטוח חיים, וגם אסור לו לבטח את עצמו, לא יזכה לפחות להיות מוכר כנכה צה"ל? ומדוע דינו שונה מדין חייל שבזמן שירות פעיל נהג ב"פזיזות"?

גם ההכללה של כל אנשי הקבע כגוף אחד אינה הוגנת. חייל קרבי אשר יוצא לקורס קצינים מחויב לחתום שנה קבע, ולא ייתכן שדינו יהיה כדין טכנאי, המשרת כבר 20 שנה, אך כמה שעות ביום, והשירות הוא למעשה העבודה שלו.

גם אין מקום להכיר בשוטרים כבנכי צה"ל, מהסיבה הפשוטה שזוהי העבודה שבה בחרו לעסוק.

מן הראוי היה, שהוועדה תדון בהגדרה בחוק של אחוזי הנכות ביחס לפגיעות השונות. על פגיעות ראש, או פוסט-טראומה, למשל, יש ממצאים מחקריים רבים בעשרות השנים האחרונות, אך החוק באגף השיקום לא שונה ביחס אליהם מאז נקבע ב-1949.

לאחר שיעברו בפירוט על כל הסעיפים בחוק, יש לדאוג שהם ייכתבו בצורה ברורה, הגיונית והוגנת, כך שהוועדות הרפואיות יפעלו על פיהם. רק אם חייל יידע שיכירו בו בין שנפצע בפעילות מבצעית, בתאונת אימונים או בחופשה - הוא יוכל להיות בטוח שהצבא והמדינה עומדים מאחוריו.

זאב פלדינגר, נכה צה"ל

ירושלים

איחולים לרבניות הכבודות

בתגובה על "מכתב הרבניות: אסור לצאת עם ערבים" מאת חיים לוינסון, יהונתן ליס ואסף שטול-טראורינג ("הארץ", 29.12.10)

אני מתייחסת לתחינתן ולתפילתן של 30 רבניות, שקראו לבנות ישראל הכשרות "לא לעבוד במקומות שיש שם גויים ולא לעשות שירות לאומי ביחד עם גויים".

אני זוכרת כי ליד מיטתו של בני, בלילה האחרון לחייו, עמד גוי ערבי מסור ונאמן, שעבד כאח בבית חולים יהודי למהדרין.

גם באמי טיפלו בימי חייה האחרונים, שוב בבית חולים יהודי למהדרין, גויים ערבים, ששמרו על כבודה ועל צלם האדם שלה. מעובדי הסיעוד המופלאים האלה למדתי מהי המשמעות של אחות רחמנייה ואח רחמן.

אני מאחלת לרבניות הכבודות, שלא יצטרכו להגיע לתובנות דומות לאלה שאני הגעתי אליהן כתוצאה מהתנסויות אישיות.

דרורה סימקין

ירושלים

אפליה בין החללים

פורסם בתקשורת, שמשרד האוצר ומשרד הביטחון יתקנו "עוול היסטורי" בכך שישלמו לאלמנות של חיילים "ירוקים", שנפלו בשירות מילואים עד 1990, סכום של כמאה אלף שקל ("ביטוח").

אבל לאלמנות שהתאלמנו מ-1999 ואילך משלמים כיום 340 אלף שקל. לאנשי חיל האוויר שילמו כבר מזמן. מדוע קוראים לזה תיקון עוול היסטורי? מדוע מפלים בין משפחות החללים?

ד"ר גאולה פרידמן

אבן-יהודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו