בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוסלמים השקופים

תגובות

בתגובה על "אל הרחוב, עכשיו" מאת אבירמה גולן ("הארץ", 29.12.10)

אבירמה גולן רואה בנהירה של יהודים לחגיגות חג המולד בנצרת וחיפה סימן לכך שיש רוב דומם בחברה הישראלית המוכן לקבל את הערבים במדינה כאזרחים שווי זכויות. לדעתה, זהו פתח לתקווה לחברה הישראלית, כי ברוב הדומם הזה טמון פוטנציאל לשינוי הלוך הרוח במדינה, לו רק יביע את דעתו.

הייתי שמחה להסכים עם הפרשנות הזאת, אבל אני חולקת עליה. האזרחים הערבים בישראל הם בדרך כלל שקופים לרוב היהודי. הם מקבלים נראות שאיננה שלילית, רק אם הם דומים לנו, הישראלים האמיתיים - מערביים ומתורבתים.

חג המולד הוא חג של המערב, שהישראלים רואים את עצמם כמשתייכים אליו. השתתפות של יהודים באירועי חג המולד של ערבים נוצרים מאפשרת להם להרגיש קצת בחו"ל. כל עוד הערבים חוגגים חג נוצרי, כלומר מערבי, אפשר להצטרף לחגיגות שלהם.

החגים המוסלמיים מזמנים למי שמוכן להסתכלות ביקורתית הזדמנות לראות את התעלמות היהודים מהערבים ומהערביות השלטת, המוסלמית. כשהערבים חוגגים חג הקשור לאיסלאם, אין חגיגות מחוץ לחברה הערבית.

עיד אל-אדחא חל השנה כחודש לפני אירועי דצמבר. כלי התקשורת אינם מתייחסים לכך, אין כתבות על "הכנות לקראת החג", אין איחולי "חג שמח" ביום עצמו. האזכורים היחידים על חגי התושבים המוסלמים, שהם רוב אזרחי מדינת ישראל הערבים, הם בדרך כלל בהקשר ביטחוני - כמה מהם הורשו להגיע להר הבית ובאיזה טווח גילים.

כולם היו רוצים להרגיש קצת "כריסמס", אבל איש אינו רוצה להרגיש עיד אל-אדחא או עיד אל-פיטר, או כל דבר אחר שהוא מוסלמי ומאיים בשונותו.

הדר לנדר

מצפה אבי"ב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו