בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיידק קטלני

תגובות

בתגובה על "שנת הדמוקרטיה" מאת רונן שובל ("הארץ", 10.1.11)

דומני שכותרת המאמר של רונן שובל היתה צריכה להיות היתה צריכה להיות "השנה שבה החלה הדמוקרטיה בישראל את תהליך גסיסתה".

החיידק - תרכובת קטלנית של משיחיות, ימניות, קנאות, פחד מהזר, הסתגרות, לשון חלקות, תחכום, רמז, החשדה - מחסל בתהליך הדרגתי כל סימן לפתיחות. החולה היא הדמוקרטיה בישראל.

מסמך הדיאגנוזה: מגילת העצמאות של מדינת ישראל. מפיצי החיידק: ארגון "אם תרצו" ודומיו. הסיכוי להחלמה: אם לא יקומו כל הישראלים שעדיין לא נדבקו - יהודים חילונים, יהודים דתיים, ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, גרים ותושבים ושאר מיעוטים - אם לא קול זעקה, הפגנה, התרסה ועמידה בשער, הסיכוי להחלמה מחיידק הגזענות המתוחכם כל כך הינו אפסי.

עמוס שבואלי

חיפה

*

דבריו של שובל הם מלאכת מחשבת של התחסדות תוך כדי זריעת רעל ומשטמה. כפי שכתב אורוול ב-1984 - "שקר הוא אמת".

כותב שובל: "בצד האחר נמצאים ארגונים המאשימים את ישראל בביצוע פשעי מלחמה". האם זאת ההגדרה הנכונה של ארגונים כמו "בצלם" ו"יש דין", או סתם דמגוגיה והסתה? ועוד כותב שובל: "הארגונים המכנים את עצמם ארגוני זכויות אדם... מבקשים לכפות באמצעות מימון זר את ערכיהם הרדיקליים". מה זאת אם לא הסתה.

שובל טוען שהמחנה שלו הצליח ליצור קול אלטרנטיבי שהביא לפרשנות שונה של המושג ליברליזם. האמת היא שמרב מאמצי "אם תרצו" כוונו לא להסברת "פרשנותם" אלא לסתימת פיות האחר (למשל במתקפתם על "הקרן החדשה" או "המרצים השמאלנים באוניברסיטאות"), וזאת על ידי הצגת בעלי הדעה האחרת כמשתפי פעולה עם שונאי ישראל והאשמתם בבגידה.

שובל ותנועתו לא מתבססים רק על הדרה או הפחדה, אלא גם על איומים מוסווים. ממש כפי שהסיפא במאמרו יותר ממרמז.

בעיני, אפילו לשיטתו של שובל, כל מאמצי ארגוני השמאל הם כאין וכאפס לעומת תרומתם של מבצעי "תג מחיר" או מכתב הרבנים הגזעני ל"תדלוק מסע השנאה נגדנו".

גדי מינץ

רמת גן

*

רונן שובל טוען שהופעת ארגונים כארגונו, ופעולתם לחשיפת דרכי הפעולה ומקורות המימון של ארגונים ואישים שלדעתו הם פוסט ציונים או אף אנטי ציונים ומסייעים לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם - השביחו את הדמוקרטיה הישראלית. קודם לכן, לדבריו, זו היתה מיוצגת כמעט בלעדית על ידי שמאלנים שפעלו במסווה של ארגוני זכויות אדם. רק בשנה האחרונה התחוללה מהפכה, והדמוקרטיה הישראלית מדברת עתה בשני קולות ולא רק בקול אחד.

על כך יש לומר שלושה דברים: ראשית, גם בשנים קודמות נשמע קולו של הימין המדיני ברמה, בין אם בתקשורת ובין אם במערכת הפוליטית. מאז מהפך 1977 אין לימין בעיה בהעברת המסרים שלו לציבור הרחב. והראיה: הוא שלט רוב הזמן והצליח יותר מהשמאל לשכנע את רוב הציבור בעמדותיו.

העובדה שרוב הציבור מוכן עקרונית להסדר שתי המדינות אינה תוצאה של תעמולת השמאל, אלא תוצאה של הבנת המציאות מצד רוב חלקי החברה הישראלית, שאינה סומכת על השמאל שיביא להסדר משביע רצון מבחינת האינטרסים של ישראל, ומפקידה את גורלה בידי הפוליטיקאים של הימין.

העובדה שכמה אנשי תקשורת בולטים ורוב הסופרים והאינטלקטואלים הנחשבים עמדו בצד שמאל של המפה לא שינתה בהרבה את מאזן הכוחות הפוליטי בישראל, אבל גרמה לרגשי נחיתות עזים בימין. רגשי נחיתות אלה מוצאים את פורקנם, בין היתר, במערכת הרדיפות נגד ארגוני השמאל וזכויות האדם שמנהלים גורמי ימין שונים.

שנית, הדמוקרטיה החדשה ששובל כה שש לקראתה אינה זו הפתוחה לשמיעת דעות נוגדות, אלא דמוקרטיה מוגבלת הרודפת את מתנגדיה, כפי שמעידים החקירות המוטות של ארגונו והמסע המתוכנן של אביגדור ליברמן לסתימת הפיות של ארגוני זכויות האדם.

שלישית, ארגוני זכויות האדם אינם ארגוני התנשאות וזלזול כדברי שובל, אלא ארגונים שעושים עבודה הומניטרית חשובה. לא הם ואף לא כמה מרצים פוסט-ציונים הם הגורם לדה-לגיטימציה של ישראל, אלא הכיבוש.

שובל משתבח בדמוקרטיה הישראלית, אבל חברה כובשת אינה יכולה מטבעה להיות דמוקרטית, והרדיפות האנטי-דמוקרטיות המתרחשות כעת מוכיחות זאת.

אורי יזהר

משאבי שדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו