בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרך ארץ בבידוק ביטחוני

תגובות

בתגובה על "העיתונאים הזרים: נחרים אירועים בהשתתפות נתניהו" מאת ג'קי חורי וגילי איזיקוביץ ("הארץ", 13.1.11)

אני מצטרפת לעיתונאית אל ג'זירה נג'ואן סמרי-דיאב בעמידתה על כבודה - כאדם, כאשה וכעיתונאית כשנדרשה להסיר את חזייתה בעת בידוק ביטחוני. אך איני מסכימה עם הקשר שנעשה בין המקרה לבין "עיתונאית ערבייה".

בשנת 1985 ביקרתי אסיר בכלא רמלה. בעת הבדיקה הביטחונית על ידי עובדת שירות בתי הסוהר התבקשתי (כמו סמרי-דיאב) להסיר את חזייתי, ואף "זכיתי" להתנהגות גסה כלפי. לא העזתי אז אפילו להתלונן, פן אפסיד את הביקור.

אני ישראלית, צברית ויהודייה. אי לכך נראה, שגסות, טיפשות והתעללות המתגלות אצל בעלי הכוח אינם מכוונים נגד קבוצה מסוימת דווקא. כולנו חשופים.

שורש הרע הוא בחסרון ו/או אי אכיפה של הוראות התנהגות נאותות ומדויקות - למי שבידיהם לחשוף את גופנו ואת נפשנו לבידוק ביטחוני.

אכן נחוץ בידוק ביטחוני, ואכן נדרשים כבוד ודרך ארץ בביצועו.

צביה רוטמן

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו